הדאגה ושאר דברים שאפשר לדעת

ואו, כמה סיפורים שמעתי בסוף השבוע הזה. סיפורים על לידות והתעוררויות וגילויים ובגידות וגורל, כל כך הרבה תשובות יפות קיבלתי לשאלה מה אני יודעת על החיים, והכי בא לי לספר את הסיפור על הדאגה.

זה הולך ככה: לפני עשר שנים יצאה חברה שלי לטיול במקום שרק טיילנים יודעים להגיד את השם שלו, וכשהיא הגיעה למפל גדול במיוחד רגליה פקו והיא החליטה שלא לרדת. לא עזרו השידולים. היא עמדה שם וחיכתה עשר שעות עד ששותפה לטיול יסיים את המסלול ויחזור ויקח אותה הביתה ויבטיח לה שלא עושים דברים כאלה שוב אף פעם. אלא שאף פעם זה תמיד עניין יחסי ואחרי עשר שנים היא היתה צריכה לעשות את זה שוב.  את כל המסלול עם כל עמיתיה לעבודה.  הבוס ביקש כלומר הורה כלומר אין ברירה. כמה דאגה נצברה בה. כל צעד שעשתה לכיוון המפל לווה בצעד פנימי, נסוג. אבל שכשהיא הגיעה למפל הסתבר דבר אדיר. מתישהו בעשר השנים שעברו נחצבו מדרגות בסלע ואפילו סולמות היו שם ואפשר היה לרדת בקלות.

אני אומרת את זה כי רב הזמן אני עובדת בלדאוג. מה זה עובדת אני משרד התמ"ת של הדאגה, אני זו שהדאגה פונה אליה כשאף אחד אחר לא מוכן כבר לשכור אותה, אני זו שדואגת לדאגה לתנאים סוציאליים נאותים, אני ריסורט הנופש של הדאגה, ריסורט שבו בוודאות יש מפל בלי מדרגות.

זה הסעיף הראשון ברשימת הדברים שכדאי לי לדעת על החיים, שאולי אני סתם דואגת ואולי בסוף יהיו שם מדרגות. חשוב לזכור את זה, וחשוב לזכור עוד המון דברים שסיפרו לי למשל: שכהורה ליצור ואקום חשוב לא פחות מלפעול/שהדייט האידיאלי הוא בין שניים ולזה כבר מזמן אני מסכימה/שיש אנשים בחיי שלא רואים במה אני אחת ועדיין ערבים לי באמת/שלא תמיד מה שאני זוכרת שקרה בוודאות באמת קרה/שרב הבעיות הן סימפטומים לפחות מדי אהבה/שאפשר להתאהב באנשים באופן תהליכי/שאני לא רוצה שסתם יאהבו אותי, אני רוצה שיאהבו אותי מהסיבות הנכונות/שאפשר להפסיק לאהוב מישהו/שאנשים הם איך שהם נוהגים עטופים באלמוניות הכביש/שיש דברים שאני מעדיפה לא לדעת/ שהכל גם לטובה וגם לרעה/שגם בגיל שמונים כשנפגשים עם חברות הילדות צוחקים על המורים מכיתה ט'/שתמיד צריך הורים/ והאמת, יש עוד מלא דברים. שלא לדבר על התגובות שכתבו קוראי הבלוג שמי שלא קרא אותם שיקרא מיד וישתל באדמה של החכמה. 

יש עוד הרבה אבל משהו בי מורד. יודע שכל פרויקט הלדעת הזה לא יתקון.  משה  פלדנקרייז, וזו תרומתה של חברתי שאמונה על שיטתו, אמר: מרבית האנשים לא יודעים שהם לא יודעים. חלק קטן מהאנשים יודע שהוא לא יודע. אני יודע שאני יודע.

כיף לו. אבל האמת שבסופו של דבר ודווקא מתוך הנסיון להגיד מה אני כן יודעת אני יודעת שבתכל'ס, לי אין מושג. וזו בעיני התחלה מעניינת, נקייה, לחצי השני של החיים.

מודעות פרסומת

10 תגובות

מתויק תחת שונות

10 תגובות ל-“הדאגה ושאר דברים שאפשר לדעת

  1. דובית

    מקור ההשראה והיצירה של ומכתבי שימבורסקה, לפי עדותה, וכמובן לפי השירים הנפלאים שלה, היה הידיעה שאיננה יודעת.:-)

  2. שרב הבעיות הן סימפטומים לפחות מדי אהבה… איזה משפט. ממלא אותי במחשבות.

  3. רוני

    אני ממש שמחה שצפיתי בסרטון הזה.

  4. אורנה

    הזכרת לי את השיר הזה, תודה!

    אוֹטוֹבִּיוֹגְרָפְיָה בִּשְׁנַת 1952 י. עמיחי

    אָבִי בָּנָה עָלַי דְּאָגָה גְּדוֹלָה כְּמַסְפֵּנָה
    וּפַעַם יָצָאתִי מִמֶּנָּהּ וְטֶרֶם הָיִיתִי גָּמוּר
    וְהוּא נִשְׁאַר עִם דַּאֲגָתוֹ הַגְּדוֹלָה, הָרֵיקָה.
    וְאִמִּי – כְּאִילָן בַּחוֹף בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ הַפְּשׁוּטוֹת אַחֲרָי.

    וּבִשְׁנַת 31' הָיוּ יָדַי עַלִּיזוֹת וּקְטַנּוֹת
    וּבִשְׁנַת 41' הֵן לָמְדוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרוֹבֶה
    וּכְשֶׁאָהַבְתִּי אַהֲבָה רִאשוֹנָה
    הָיוּ מַחְשְׁבוֹתַי כִּצְרוֹר בַּלּוֹנִים צִבְעוֹנִיִּים
    וְיַד הַנַּעֲרָה הַלְּבָנָה הֶחֱזִיקָה אֶת כֻּלָּם
    בְּחוּט דַּק – וְאַחַר כָּךְ נָתְנָה לָהֶם לָעוּף.

    וּבִשְׁנַת 51' הָיְתָה תְּנוּעַת חַיַּי
    כִּתְנוּעַת הַרְבֵּה עֲבָדִים מְשִׁיטִים הַסְּפִינָה,
    וּפְנֵי אָבִי כְּפָנָס בִּקְצֵה הָרַכֶּבֶת הַמִּתְרַחֶקֶת,
    וְאִמִּי סָגְרָה אֶת כָּל הָעֲנָנִים הָרַבִּים בַּאֲרוֹנָהּ הַחוּם.
    וְעָלִיתִי בְּמַעֲלֵה רְחוֹבִי,
    כְּשֶׁהַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים הִיא הַדָּם בְּעוֹרְקַי,
    דָּם שֶׁרָצָה לָצֵאת בְּהַרְבֵּה מִלְחָמוֹת
    וְדֶרֶךְ פְּתָחִים רַבִּים,
    לָכֵן הוּא דּוֹפֵק עַל רֹאשִׁי מִבִּפְנִים
    וּמַגִּיעַ בְּגַלִּים כּוֹעֲסִים אֶל הַלֵּב.

    אֲבָל עַכְשָׁו, בַּאֲבִיב 52', אֲנִי רוֹאֶה,
    כִּי חָזְרוּ יוֹתֵר צִפֳּרִים מִשֶּׁיָּצְאוּ בַּחֹרֶף שֶׁעָבַר.
    וַאֲנִי שָׁב בְּמוֹרַד הָהָר אֶל בֵּיתִי
    וּבְחַדְרִי הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר גּוּפָהּ כָּבֵד
    וּמְלֵא הַזְּמָן.

  5. נראה לי שהדאגה פונה אלייך כשנהיה לה משעמם אצלי. הידיעה לא משקיטה את דאגותי אולי מפני שאני בניגוד לפלדנקרייז ונאמנה למורשתי המדעית יודעת כמה אני לא יודעת כלום. וזה בסדר. כי גם מדאגה נוצרים הרבה פעמים דברים טובים וחשובים. איזה כיף היה להקשיב לך 12 דקות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s