לקחתי את עצמי לדייט הבוקר ושאלתי את עצמי, נו.
נו, ענתה לי עצמי.
וככה עצמי ואני ישבנו כמו שתי דודות ושתקנו.
אחרי חצי שעה נשברתי: מה את בעצם מחכה שיקרה? שאלתי את עצמי.
לא יודעת, ענתה לי עצמי, חשבתי שבגלל שאנחנו היום בנות ארבעים תרד עלינו תבונה שמימית ונהיה בוגרות כאלה וחכמות.
חחחחח נחרה עצמי בבוז. תני לי לצטט לך את הניסוח החוזר והלא מאד חינני בברכות שהתקבלו הבוקר: "לא נורא שאת כבר זקנה, כי בכל מובן אחר את בת שמונה". כל החברים שלך שלחו אסמסים, והכל בנוסח הזה. בוגרת לא תהיי אף פעם.
ומה עם החוכמה? שאלתי ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לשמוע את התשובה.
דווקא להיות חכמה יש לך סיכוי, ענתה עצמי.
איך איך ? שאלתי בחכמה.
אז ככה, ענתה עצמי. האנשים הכי חכמים בעולם הם אנשים שלמדו מאנשים יותר חכמים מהם. תשאלי את עצמך מה את יודעת על העולם, ואז תשאלי אנשים מה הם יודעים על העולם. ומכל התשובות בסוף יהיה לך משהו מתחת לגי'נג'.
האמת, רעיון לא רע. הודיתי בחצי פה כדי שעצמי לא תתפוס תחת. מזה דווקא יש מספיק.
וכך,
לכבוד סוף שבוע יום ההולדת, אני מתכוונת להזמין חברות שלי לדייטים בבתי קפה ולשאול אותן את השאלה הזו. על כל הידע המצטבר אדווח ברשומה מרוכזת וככה אקנה לעצמי תבונת עולם וגם ישאר לי תיעוד של זה. וכיוון שקוראי הבלוג הזה מזמן כבר חצו את הגבול של אנשים שערבים לי ולכן בדרך מוזרה אך מוחלטת הם חברים שלי, אני מפנה את השאלה גם אליהם. מה אתם יודעים על העולם, חברים? תשאירו בתגובות ועוד כמה ימים כולנו נהיה במועדון האיי-קיו שבע מאות. אה, זה לא סקאלת ציונים של איי-קיו? לא נורא. יש לי לב טוב.
אורית, קודם כל מזל טוב ליום ההולדת. זו לא סיבה מיוחדת להיות מאושרים, סתם הזכות הרשמית להיות אגוצנטריים ליום אחד.
ו – לא. לא מסכימה שלומדים רק מאנשים חכמים יותר מאיתנו. באופן אבסולוטי, הכוונה. מכל אחד אפשר ללמוד משהו. את הדברים החשובים ביותר למדתי מילדים בני ארבע, או מאנשים טפשים לגמרי. ונדמה לי שגם הם למדו ממני כמה דברים, כך שצריך ללקט פיסות חכמה בכל פינה. ואולי יום אחד אהיה גם אני חכמה. מי יודע?
אוקיי. תכל'ס. מה למדת.
שמכל אחד אפשר וצריך ללמוד.
בכל אחד חבוי ידע, ואני זאת שצריכה ללקט את הידע הזה. בבית הספר, בספרים, במפגשים אקראיים בסופר/אוטובוס/תור בבנק. למידה מתמדת.
ועוד: מצבי צבירה: הזכרונות מוצקים. הזמן הוא נוזלי. וצריך לתת לכעסים לעוף באוויר.
וגם – שכל משפט אפשר לומר בכמה מנגינות.
יום הולדת שמח יקירה. לפי דעתי את כבר חכמה מאד.
ילדי מוסרים כחחחחחחחחחחחחחחחחח. גם הם בוגרים מאד. זה תורשתי.
אבל תודה גדולה!
מזל טוב אורית!
מה למדתי על העולם? לא זמן טוב לשאול, אני בקושי זוכרת איך קוראים לי כרגע (מקווה להיזכר עד גיל 40) אבל משהו שמאוד ברור לי זה שתמיד אהבה עדיפה.
נראה לי שאת כבר יודעת את זה.
אהבה מכאן 🙂
כל כך נכון. וגם- שרב הזמן אני ולא רק אני עסוקה בפתרון סימפטומטי לבעיות שהשורש שלהן הוא פחות מדי אהבה. חיבוק.
רגע לארבעים. מה למדתי?
שמספיק לשמור בבטן, שכדאי לנוח, שצריך להקשיב ושחשוב לחייך גם לקופאית ולמאבטח.
חכם. חם.
עוד שש שנים לארבעים, ובכל זאת מרשה לעצמי להוסיף
שיום בלי שנת צהריים הוא יום איום ונורא (הכול יחסי, כן?)
שעה בצהריים, במיטה, ואני בן אדם חדש, מוכנה להסתער על אתגרי החיים…
מזל טוב!
שעה! כל יום! לא פלא שאתה סנטה!
מזל טוב, אורית! עכשיו החיים מתחילים באמת (משפט שלא ממש הבנתי עד שלא הגעתי לגיל הזה, אבל יש בו משהו. אני בת כמעט 44, למען גילוי נאות). אני די איטית אז יש מצב שאת מה שאני למדתי בשנים האחרונות את כבר יודעת מזמן, אבל כיוון ששאלת – למדתי כמה וכמה דברים חשובים אבל החשוב מכולם – לא לפחד מכלום. זה היה לימוד מצטבר שהתחיל כבר כבר לפני יותר מ-10 שנים. והדרך לעשות את זה היא לעצור מידי פעם, כשדברים נהיים מסובכים, לחשוב איזה פחד הוא זה שמעכב אותנו בסיטואציה הנוכחית (אצלי זה לרוב דברים שאני בטוחה שאני לא יכולה לעשות בעצמי, או שאולי כבר מאוחר לי מידי לעשות אותם. תמיד בסוף יש דרך ואני מצליחה מצויין, למרות שהדרך לא תמיד ברורה כשמש). להתמקד בפחד הזה, ולנסות למצוא לו פתרון. הפתרון לפעמים לא מגיע מיד. לפעמים הוא צריך שנישן על הקושי הזה כמה זמן, אבל הוא לא מגיע אף פעם אם תמיד מנסים לעקוף את הפחד הזה. וכשהוא מגיע – כל הסיבוכים נהיים כל כך פשוטים ואפשר הכל. ממש הכל. זו התובנה שלי לגיל 40. האמת, כשחושבים על זה – אני חושבת שאת יותר טובה בזה ממני, אבל טוב – אם את מחליטה לשאול את כולם – לא תקבלי רק תשובות חכמות :).
אה, כן, ולמדתי עוד – להקשיב יותר, לשפוט פחות, ולסלוח יותר.
זו עצה טובה בשבילי. מאד מדוייקת לדרך שבה אני מנהלת את משק הדאגה שלי. תודה
מזל טוב ליום הולדתך, בריאות שלמה ושמחת חיים.
מה למדתי על העולם ? ובכן, העולם הוא מקום יפה, מעניין, ונעים לטייל בו. מצד שני יש בו כל כך הרבה רוע, שנאה, ציניות, שחיתות וסכנה מכל מיני משוגעים שמסתובבים בו.
בחרי היטב את ידידיך, אל תסתנוורי מה"מצליחים", המוצלחים, העשירים, כי אם תגרדי רק שכבה קטנה אחת תגלי שהכל מתחת הוא זיוף.
עמדי על דעתך, אל תתני שמישהו יתמרן אותך לעמדה נחותה.
השקיעי את כל מה שאפשר בילדיך כי הם זקוקים לך ותמיד יזכרו את הבית החם שתתני להם.
השקיעי בחבריך את יכולת ההכלה שלך, את אזנך הקשובה ואת החמלה שלך. הלואי שלא תצטרכי שזה יחזור אליך.
אמן
קודם כל מזל טוב- ושהיום הזה יהיה (היה?) לך מיוחד לפחות כמו 14,609 אלו שקדמו לו.
יש לי מנטרה מטופשת כבר כמה שנים, שכל יום אתה לומד משהו חדש, כל עוד אתה חי. לפעמים זה משהו קטן ולפעמים גדול, אבל כל יום יש משהו. אחד הדברים הכי גדולים שלמדתי בשנים האחרונות הוא שאהבה לא מצייתת לחוקי הפיזיקה. אפשר ליצור אותה יש מאין ואפשר להעלים אותה ברגע, אפשר לחלק אותה להמון חלקים ושכל אחד יהיה גדול יותר מהשלם המקורי, והיא יכולה גם להכאיב ולפגוע במקומות שלא היה לך מושג שהיא מגיעה אליהם, וגם ללטף ולמלא ולהרגיע באותם מקומות בדיוק (ולפעמים בו זמנית). דבר גדול נוסף שלמדתי (בייחוד בשנה האחרונה) זה כמה קהילה יכולה להיות משהו מדהים. הפתגם העתיק (כנראה) שצריך כפר שלם בשביל לגדל ילד הוא כמעט מילים ריקות בחיים של רובנו היום, ולראות את זה קורה מול העיניים שלך גורם לך לחשוב מחדש על כל הנחות היסוד שלנו לגבי הטבע האנושי ויחסים בין בני אדם. ודבר אחרון- כל יום לעשות לפחות דבר אחד אף ורק מהסיבה שזה עושה לנו טוב וגורם לנו אושר.
הרבה בריאות, ושקט במידה ובלאגן במידה, ועוד הרבה ימי הולדת עגולים יותר או פחות.
ואי אפשר כמובן בלי רוברט פולגהאם: http://www.orianit.edu-negev.gov.il/irisshap/cp/homepage/tobechild.htm
שיאו כמה שנים לא קראתי את הטקסט הזה. איזה כיף להזכר בו (וקצת בי מאז).
אתה חושב שאני בת 14610? אז למה יש לי עדיין פצעי בגרות? וגם: אשריך שיש לך קהילה.
דברים שלמדתי:
לשמוח.
לשתוק.
שסופים עצובים יותר מהתחלות.
שתמיד, אבל תמיד, יש לכל דבר יותר מצד אחד.
שמה שאני לומדת אפילו לא מגרד את פני השטח של מה שנקרא ידיעה.
דברים שאני יודעת:
לא לשתוק.
שלכל דבר יש התחלה וסוף ושמה שקורה ברווח ביניהם הוא מה שחשוב.
שיש מעט דברים שחשובים באמת.
דברים שאני מקווה לדעת:
לשמוח.
מזל שאת לא שותקת. חיבוק.
מה שצריך זה פשוט לחיות!! עכשיו במזומן!!! לא בצ'קים דחויים. הדברים שחובה לעשות יחכו, אבל הציפור שלפניך עלולה לעוף תיכף ולא תספיקי לראות, והפרח יבול והילדים יגדלו. חיי את הרגע! הרבה ימים מלאים בחוויות!!
לא בצ'קים דחויים! זה נפלא.
מזל טוב.
ממרומי גילי (41.7) אני יכולה לומר שהדבר היחידי שלמדתי זה שמחר אני לא באמת אהיה חכמה יותר… אז הפסקתי לחכות.
מסתדרת עם הטפשונת החמודה שלמדתי להכיר ולאהוב שיש היום וזהו.
😉
טפשונת חמודה! את בטח לא ממש טיפשה, כי הטיפשים בטוחים שהם חכמים!! לדעת שלא הכל את יודעת או תדעי – זו חוכמה גדולה!!
זה מאד חכם. צר לי לומר לך.
שאין (טוב, כמעט שאין) טעות שאי אפשר לתקן אותה. זה מאוד מנחם. לחשוב שאפשר לטעות כי ברוב המקרים ניתן לתקן, הופך את הכל לקצת פחות הרה גורל, אם בכלל.
אוריתוש, את מופלאה (כבר אמרתי לך) מזל טוב ליום ההולדת (כבר כתבתי לך בפייס) נשיקות וחיבוקים ❤️
את לא מבינה. אני מנסה כבר פעם שלישית לכתוב תגובה לדברים שכתבת והמחשב לא נותן לי. אני חושבת שהוא יודע לקרוא ורוצה להגיד משהו על טעויות. אולי מה שהוא רוצה להגיד זה שעל כל אפס יש אחד. חיבוק
מה שלמדתי על העולם עד כה:
שמה שאני זורקת אליו הוא מחזיר לי בחזרה.
שאמא שלי היא אולי הבן אדם היחיד בעולם הרואה למול עיניו את טובתי בלבד באופן טהור ונקי מאינטרסים (ועדיין היא מרבה כל כך לטעות…)
שמוטב לי לאפשר לאהוב ליבי להתקרב אלי גם כשאני בועטת
שבהגיעי לנוף ילדותי לעולם ארגיש בבית.
שמה שיודעים אחרים על העולם לא באמת משנה… אתה צריך ללמוד את זה בעצמך.
שביידיש זה נשמע יותר טוב
חיאעבוק.
אורית אהובה,
אני למדתי שזמן זה הכל. תהליכים, אהבות, יצירות, אנשים – כולנו נמצאים בו והוא מתייחס לכולנו באופן שווה: נולדים, מתפתחים חיים ומתים בו. הוא קורה מעצמו ואי אפשר לזייף אותו, הוא שולט בחיים שלנו וגם מעניק להם את המשמעות. נשיקות וחיבוקים ליום הולדתך.
ואני למדתי ממך שזה בסדר ולא מטרחן לענות לכל האנשים שבא לי לענות להם בתגובות. תודה שלימדת אותי.. אני שולחת לך חיבוק ענק וחושבת שזמן הוא יותר מתעתע ממה שנדמה. שהוא לא שוויוני. להיפך, הוא מפלה לטובה רק את המאושרים. אז צריך להיו מאושרים. ובחוץ רגשית.
"האנשים הכי חכמים בעולם הם אנשים שלמדו מאנשים יותר חכמים מהם…" והרי אני למדתי ממך דבר או שניים על העולם (ועל שירה).
להלן ההוכחה הניצחת ליחסיותו של העולם.
גדולה! כיף לשמוע ממך…
לא להישבר ב- 50%. אחר כך תמיד מגיע ה- 70%…
את חייבת לנחם אותי במאה אחוז.
אורית המהממת מזל טוב
דברים שאני יודעת על העולם- שסל הכביסה תמיד יהיה מלא, שאוכל וסקס מאוד מאוד דומים, (אני מזמינה אותך לארוחה) ,שצריך להרגיש בר מזל ולהודות לפחות על משהו אחד ביום,ואני מודה לך על בלוג משגע שמעלה חיוך ונותן השראה,מזל טוב ורק בריאות
עדיה
התשובה היא כן! כן! כן!
שלא תחשבי אפילו לשניה ורבע שזה במקום דייט…
מה אני יודעת על העולם? שאת הצרות הוא יפיל עליך אבל לשמחות צריך לדאוג בעצמך, שחובה להקיף את עצמך באנשים שאוהבים אותך חושבים שאת חכמה ויראו את זה ברגעים קשים באמת (עיין ערך ה פחחחחח מלמעלה… הם סתם מעמידים פנים…), שכל יום צריך לעצור ולהסתכל מסביב כדי למצוא משהו יפה לשמוח בו. אה ונוע תנוע? זה בגלל האהבה.
זה כל כך יפה. זה כל כך יפה. נוע תנוע זה בגלל האהבה. אני מסתכלת על המסך ונרעדת.
מזלטוב לך אורית הנפלאית.
מתחיה.
תודה גדולה וחיבוק!
אורית יקרה,
ממרומי גילי המתקדם (אוטוטוטוטו 45) למדתי שהכל בא והולך אבל הגעגוע תמיד נשאר
ושמותר להתגעגע בקול רם גם לדברים שלא זוכרים בדיוק מה המקור שלהם.
או כדברי השיר :
כָּל הַנְּהָרֹת
הֹלְכִים אֶל
הַיָּם וְהַיָּם
אֵינוֹ מָלֵא
כִּי כָּל
הַנְּהָרֹת חֹזְרִים
אֶל הַנְּהָרֹת.
תַּאֲמִינֻ לִי.
זֶה סֹד
גֵּאֻת וְשֵׁפֶל.
זֶה סֹד
תּוֹרַת הַגַּעְגֻּעִים.
(אבות ישורון)
מזל טוב גדול
ריני
זה נהדר להתגעגע בלי לדעת למה. זה מאד מדויק. בעצם לפעמים הגעגוע הקונקרטי הוא רק תירוץ לגעגוע הלא קונקרטי.
אורית יקרה.. למדתי שכל רגע הוא למידה חדשה…כי כל רגע זקוק למינון שלו ולדיוק של היותו..למדתי שהעולם מלא ורוחש יותר משניתן להכיל אבל רק שאני נוכחת ומתקיימת ב"מקום " שלי שם זה מרגיש לי אושר… שתדעי את המקום בו הקשב מביא בהירות, שפע ומזל טוב לאורך זמן ורוח…
אהה..וציפיות, מיותר לחלוטין…עדיף להיות תמיד מופתעים..לטובה כמובן,,,
אמן שאני אצליח לממש את העניין הזה בלי ציפיות, אבל עצם המשפט הזה הוא כבר ציפייה. אהההה
הטיפ שלי – האושר נמצא בדברים הקטנים. ואנחנו צריכים לבחור כל בוקר להיות מאושרים ושמחים כי החיים הם כאן ועכשיו.
אמן
אני לומדת בימים אלו ממש שאולי הנסיך החתיך שחשבתי שיבוא רכוב על סוס מגניב הוא בעצם בחור שמנמוך, מקריח, מלא בלב טוב וברגישות. וביחד עם זה אני לומדת איך להניח לו להכנס לחיים שלי ואיך לאפשר לעצמי לשחרר את הפחד.
ומה עוד? אני לומדת שאיפה שיש פחד גדול ישנה עבודה עצמית גדולה, ולהתעקש עם עצמי אפילו שאני רוצה להסתובב ולרוץ קילומטרים אחורה במהירות….
ולהמשיך לשמוח במי שאני כרגע, כי אני טובה:)
קראתי והתרגשתי. ואהבת אמת הופכת אותך לנסיכה חתיכה על סוס מגניב.
אני לומדת ממך 🙂
להנות מהחיים, לשמור על רוח צעירה, להשתעשע לא להיות רצינית כל הזמן ולהתלהב ממינאטורות..
המון המון מזל טוב!!!
נכון! מיניאטורות זה דבר גדול! תודה שאת מבינה!
תמיד חשבתי שאני יודעת הרבה על העולם, אבל רק לפני כמה שבועות למדתי שלידה (ובפרט הרגע הזה שרואים בפעם הראשונה את הפיצי ששמרת בבטן תשעה חודשים) זה הדבר הנפלא בעולם. וגם החיוך הראשון (אז מה שזה רפלקס, זה חיוך!) וגם כל שעת שינה שנהיית פתאום שווה רצח. אה, ובאותה רמה של הילד – זוגיות שרק מתחזקת וכל גילוי שאישך הוא בדיוק החצי המשלים שלך.
תקשיבי. שנאתי ללדת. אני מאושרת בשבילך שאהבת ומקווה שירבו כמוך בעולם.
או, שלא תביני לא נכון – ההריון היה מסוייט והלידה כואבת וגם היא באה אחרי אובדן גדול, כך שעל הדרך התמלאנו בחרדות. בגלל זה הרגע שבו ראינו את הפיצי היה מדהים ומאושר ושווה את הכל. זה לא היה יכול להיות אחרת – שבעת מדורי הגהנום שחווינו יצרו רגע מאוד מאוד מאושר ומומלץ בחום (נו, לפחות החלק של להסתכל בפעם הראשונה על הילד שלך).
ובאיחור, מזל טוב. אני לומדת המון ממך – על משפחה וצחוק ושמחת חיים ועוד המון המון.
נכון שכבר הגבתי למעלה, אבל למדתי היום עוד משהו גדול למדי, שאני מאמין שיתאים לך כמו כפפה ליד: http://thecodelesscode.com/case/128
זה ארוך, ובאנגלית, ומלא בפרטים גיקיים, אבל מגיע בסוף למסקנה הנפלאה הזו (בתרגום העילג שלי):
"אמנם נצח של פלאות יצרנו בעולם הזה, אך לא יוענק לאף אדם נצח על מנת שיחקור אותם.
כמה יקר הוא הזמן; וכמה ריק, בסופו של יום, כל עולם מלבד עולמנו-אנו."
הקראתי את המשפט הזה עכשיו בטלפון לאיש שלי ושנינו שתקנו בתדהמה. תודה. כאלו תגובות בבקשה תגיב אלף.
מה שכתבה ריבי, שם למעלה "נוע תנוע- זה בגלל האהבה"- טוב, אם הייתי יודעת לכתוב כמוה- זה מה שהייתי כותבת לך.
אוריתה, קוסמת קסומה שכמוך,
ברכות מעומק המקום ששם מתחילות המילים.
וקשה לי נורא לתמצת משהו שלמדתי על העולם.
אבל אחד, קטן – להכיר בערך ובעוצמות של מילה טובה. זה יכול לחולל מהפכות.
חיבוק וגעגוע
פנינה
חיבוק גדול וגעגוע חזרה.
אורית, מזל טוב-אני מקווה שאת עדיין חוגגת. מאד האבתי לקרוא את התובנות. פתאום בא לי קפה עם חבר או חברה…
אני מנסה ללמוד ולהפנים-בינתיים אני רק יודעת שלשינוי במחשבה, לשורה כתובה, למילה נכונה יש אפקט של אדווה וזה נוגע בי, ודרך הקשר שלי עם אחרים זה נוגע בהם, ודרך הקשר שלהם עם אחרים זה ממשיך הלאה והלאה. שום דבר הוא לא קטן מידי.
וכמו שלא צריך לפחד משום דבר קטן, אפשר גם אפשר ללכת על כל מה שרוצים, ואם לא מצליחים, אפשר לנסות שוב, רק בלי לחץ ( אבל עוד לא למדתי איך לא להלחץ) ובדרך עדיין יש את הדברים הקטנים שגם הם נוגעים באחרים ומבטאים את האני הגדול שכל כך רוצה ולא יכול…
(אהבתי, ולא האבתי)…
הכל אמת. תודה!
שלחם צריך ללוש הרבה זמן ועם סובלנות וכוח. שבטטות לא חייבים לקלף. לזהות מנגו בשל לפי הריח. חציל לא מר לזהות לפי המשקל.
שצריך להתמודד עם הבושה כי היא לא נעלמת פשוט יום אחד.
שלא כל האנשים יאהבו אותך תמיד, וזה בסדר, הרבה מהם גם את לא אוהבת בחזרה.
בני אדם לא צריכים לאהוב אותנו בכמויות או בתפוצה רחבה, בני אדם זה לא מדיד (גם לא בלייקים בפייסבוק) בן אדם אחד יכול להיות מספיק בשבילך גם לאוקיינוס שלם.
שאף פעם לא תתחרטי על שהלכת לנחם מישהו שיושב שבעה, גם אם זה מביך ואת לא מכירה את האנשים היטב. וגם בחתונה, אותו דבר, לפעמים בחיים שוה להיות עד של מישהו אחר למשהו שקורה איתם.
להיות עד זה גם תפקיד וגם התחייבות.
לא לריב עם שכנים.
אסור להיכנע לרשעות ולקהות לב למרות שפעמים זה יותר נוח.
אסור להסכים לאלימות (גם כלפייך). אחר כך מתחרטים על זה נורא.
עוגת שמרים טעים יותר בחורף.
ללמוד שפה חדשה זה כיף.
שאם שמים את הבצל כמה דקות במקרר לא בוכים מהאדים שלו בחיתוך.
וגם עם חרטות בסוף לומדים לגור בשלום.
עלמה. הרשימה הזו כל כך יפה. ועמוקה. ומלמדת. ונשמה ונשימה בלולות בה כשוות.
אשרי מי שזוכה לאכול איתך עוגת שמרים ולהיות עד שלך.
אני למדתי שלא משנה כמה נתאמץ, בסוף הילדים שלנו ישבו עם הפסיכולוגית שלהם ויאמרו לה שהרסנו להם חלק מ/את החיים.שלא דאגנו מהם מספיק/דאגנו להם יותר מדי, שלא אהבנו מספיק/שחנקנו אותם מאהבה ועוד כלמיני סתירות כאלה.
אז אחרי שעשינו כל מה שהגיוני כדי שהם יהיו מאושרים – לעשות משהו כדי שגם אנחנו נהיה מאושרים. אפילו אם זה (קצת) על חשבונם.
כי ילד שיש לו הורים מאושרים, הוא ילד מאושר (ולהיפך).
אני למדתי שהאנשים הכי חשובים בחייך הם אלה שמעירים אותך בבוקר, והדרך בה הם מעירים אותך משפיעה על הדרך בה יתנהל היום שלך. לכן, אני משתדלת להעיר את ילדיי בשיר, גם בבקרים בהם כל מה שבא לי הוא להזדחל מתחת לשמיכה שלהם (ואולי דווקא במיוחד בימים כאלה).
זו דרכי לומר לך תודה על הבלוג הנפלא, ועל הספר הנפלא, שנונה שלי כל כך אוהבת.
ומזל טוב.