חלום הבית בגליל- ובקשת עזרה

לפני עשר שנים רצינו לגור בגליל. רצינו בית יפהפה שאפשר לכתוב בו שירה, לקרוא בו שירה, לחיות כמו שירה. כל כך רצינו את זה עד שבסוף לא היתה ברירה. קנינו חלקת אדמה שצופה ליער גלילי והתחלנו לבנות עליה.

כל מי שבנה בית יודע כמה ארוך ורב פרטים התהליך. אלף בעלי מקצוע שיגענו עד שמצאנו בדיוק את הבדיוק שרצינו, אבל לאט לאט נוספו עוד ועוד נקודות ציון בדרך:

כשנוצקה הרצפה לבית הכנסנו את כל הילדים לאוטו יחד עם עשרים בקבוקי גואש, קראנו גם לכל ילדי השכנים וציירנו על הבטון ציור ענק. יום אחר כך כבר נכנס הרצף שכיסה את הכל, אבל אנחנו ידענו- מתחת לריצוף היפה יש את הזכרון הזה שלנו שאי אפשר למחוק.

הלל ונועה צובעים את רצפת הבית בגליל

כשהושלם הטיוח לקחנו שוב את הילדים איתנו. הפעם עשינו טיול אופניים בשביל שסביב לישוב והסתכלנו אל הטיח שיום אחד נלכלך. וכשהבית הושלם זה היה יום חג. עלינו אליו עם מזרון מתנפח שהלך ואיבד מהאוויר שלו לאורך הלילה,

משפחה על מזרון

וכשהתעוררנו יישרנו את הילדים ולחשנו להם: מול הנוף הזה תגדלו.

IMG_2328

 

אבל את ההבטחה הזו לא קיימנו.

אלכס היה אז באמצע פרויקט שממש עניין אותו בעבודה ואמרנו שנחכה שנה לפני שנעבור.

דלת הכניסה לבית בגליל

השנה התארכה לחמש ואז לשש. ולפני חודש קרתה השיחה שממנה פחדתי. אורית, אמר אלכס, אי אפשר לעבור לגליל. הילדים כבר משוקעים פה וכל החברים שלהם בסביבה. אנחנו חייבים למכור את הבית שבנינו, לקנות לעצמנו דירה ברחובות ולהפסיק לנדוד כל שנה לדירה שכורה אחרת שאנחנו מספרים לעצמנו שהיא רק לבינתיים.

נכנסתי לחדר ובכיתי. אני, ייבבתי אל אלכס. אני רוצה לקנות את הבית שלנו בגליל. הוא יפהפה, וממוקם מעולה, ומלא נשמה. מה יקל עליך? שאל אלכס ששונא שאני צודקת ועוד עושה מזה דרמה. למצוא קונה שמבין למה הבית הזה נהדר, עניתי לו.

פטיו הבית בגליל

ופתאום הבנו מה צריך לעשות. לחפש את הקונה הזה. נכון שנדל"ן הוא רק עניין כלכלי אבל בבית בגליל שמנו כל כך הרבה מהלב שלנו, ואם תקנה אותו משפחה שראויה לו אולי זה יכאב פחות לוותר.

אז אני מחפשת את המשפחה הזו. משפחה שתשתגע מהאריחים העתיקים שעקרנו והובלנו מנווה צדק, מדלתות הויטראז הפנימיות שהיו פעם דלתות ירושלמיות ועכשיו הן משופצות ומשובצות בבית, מקשתות העץ, מהאריחים עם שירים שמוטבעים בקירות, מהקמין, מריח המרווה, מהדלת עם הציטוט הכי יפה בעולם של עגנון, בקיצור-

אני מחפשת לפגוש אותנו שלפני עשר שנים. אלו שמתאהבים בהרפתקה הפיוטית ולא מחכים אלא באמת עוברים לגליל. לפני שמאוחר.

חזית הבית בגליל

אם אתם מכירים את המשפחה הזו או יכולים לעזור במציאתה, אשמח. זה יגרום לי להשלים את הפעולה היצירתית של הקמת מקום בעולם בצורה הרמונית, ולפנות קדימה בלי תחושה עמומה של חמיצות ווויתור.

אני תמיד מאד נזהרת מלבקש דברים כדי שהבלוג ישאר נקי ושמח ולשמו, אבל באירועים גדולים כמו לידת ספר או לידת בית, אני לא יכולה לבד וקוראת לדגל את האנשים שלי. 

האם תוכלו לעזור?

 זה האתר שהקמנו שיש בו המון תמונות וסיפורים על הבית, וכל הפצה שלו תהיה ברכה:

הבית בגליל- האתר 

זה הפייסבוק עם הפרטים שלנו:

הפייסבוק לבית בגליל

אעריך כל חיבור לאנשים שיש להם זיקה ליופי ולירוק ולמרחבים. זה חלום משגע החלום הגלילי, כיף למי שיגשים אותו.

תודה. רבה. מראש.

אורית

מודעות פרסומת

47 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, שונות

47 תגובות ל-“חלום הבית בגליל- ובקשת עזרה

  1. santa

    רק לפני חודשיים סיימתי לבנות את ביתי, ולמרות שעכשיו אני גרה בבית חלומותיי – אני רוצה גם את זה! (חמדנית? מה פתאום, רק אוהבת יופי). העברתי לכל מי שיכול להיות מעוניין. אם לא אני, שאחד מחבריי יגור שם ויהיה לי תירוץ נהדר לבוא לבקר.
    עלו והצליחו. אתם אנשים מיוחדים מאוד.

    • גילה רפאל

      אורית שלום
      שמי גילה ואנחנו שוקלים לעשות שינוי ולמרות שאנחנו חיים בלב הגליל בכרמיאל!
      אנחנו מחפשים משהו יותר אישי ואינטימי והתרשמתי מאוד מפנייתך וכמובן מהבית.
      את יכולה לומר איפה הבית בנוי (ישוב) וכמה חדרים/מ"ר יש בו ולו רק בגלל העובדה שאנחנו משפחה גדולה …
      אשמח לתשובתך

  2. עכשיו הייתי עוזבת את הבית המקסים שלי ועוברת, פשוט כי כבשת אותי עם הפניה שלך.
    איזה בית מלא נשמה.

  3. פנינה

    אין בתים כאלו (ואין כמוך 🙂
    כולי בהתפעלות עמוקה…
    במו ידייך את שוללת את המשפט "בית זו בסך הכל קופסא שגרים בה"
    מאחלת שתמצאו משפחה אוהבת ומחבקת לבית המתוק הזה.

  4. מיכל

    הבית מקסים, הרצון שלכם לשדך לו קונה ראוי הוא מקסים, ונתקע לי בראש עכשיו שחייבים להזדרז עם מעברים כאלה לפני שהחיים לוקחים אותנו למקום אחר.

  5. sharonlanda

    הי אורית,
    שלחתי לך הודעה בפייסבוק. אנחנו לא חברות שם אז יש סיכוי שזה יגיע לתיקיית הother.

  6. בוקר טוב חברים. אני מסתובבת כבר כמה דקות בלב כבד מאז שלחצתי על ה'פרסם'. הלוואי שהבית ימצא לעצמו בית. תודה שאתם עוזרים. אורית .

    • patrizumbapatricia hoochyar

      היי אורית, עוד לא ראיתי פנייה כל כך מרגשת למכירת בית, בלי לדבר על כמה שהבית יפה, אולי בית בכרכור יכול לעניין אותך? כמה מטרים יש בית, איפה בדיוק ממוקם, כמה שווה? אשמח לפרטים…אנחנו שוקלים שינוי גדול.

  7. הבית מקסים. אני מבינה לליבך ומודה שקשה לא להזיל דמעה….כשהחלום כמעט מתגשם.
    משוכנעת שתמצאי בית חלומות אחר שיגשים משאלות לב אחרות, שכרגע קצת קשה לחשוב עלייהן. בהצלחה אביטל

  8. Shinshin

    אורית נפלאה,
    אילו רק יכולתי להקל על ליבך הכבד.
    בעצם אני יכולה, טיפונת.
    שתדעי שכל מילה שאת מפרסמת, ושורות אחרונות אלו במיוחד, גורמות לילדה בת 24 למלמל בעפעפיים פעורים: "אבל איך היא ידעה שכך בדיוק אני רוצה לחיות? איך היא יודעת?"
    יש לי מחברת עם שירים שאתלה בביתי העתידי, מעל מיטות ילדיי, כדי שיקומו בהתרוממות רוח, ולא תאמיני כמה חופפים שירינו.
    וההבדל הגדול הוא שאת כבר עשית- ואני עוד חולמת.
    בינות לאבנים שעל ליבך, הלוואי ותלחם על מקומה ידיעה מזהרת שתגרמי למשפחה בישראל לחיות חיים מרוממים יותר.
    את ומשפחתך חיים כך, לא משנה אם הרים או בניינים מסביבכם.

  9. זה מתסכל נורא שחלום נפלא על בית נגרר לארציות ופרקטיקה או לשיקולים של מרחק ממקום העבודה. זה מדכא חלומות נוראי, אבל בתוך הפרקטיקה אנחנו חיים.
    כבשת אותי עם המרצפות נווה צדק שלך. לאחרונה נאלצנו לעבור מביתנו המהמם בבקעה, ירושלים עם המרצפות המדהימות בעולם, ולא היה לי איך לעקור אותן ולקחת איתי (דירות שכורות), אבל החלום לגור בבית ערבי כזה, בשכונה הזו, למרות אילוצי הפרקטיקה, עדיין חי (וגם הנסיון להביא את המרצפות, בצורה כזו או אחרת, לדירה החדשה).
    מקווה שתמצאו קונה לבית הגלילי שלכם, הוא מקסים.

    • זו היתה סצינה פסיכית הסצינה של עקירת האריחים. קנינו לילדים בורקסים והושבנו אותם לידנו והם טבלו את הבורקס בחול שמתחת למרצפות הנעקרות בעת שאנחנו העמסנו הכל על האוטו הנדהם. אחד מרגעי השפל שלי כאם. אחת מהרפתקאות השיפוצים היותר מדליקות שאי פעם הסתבכתי בהן…

  10. תודה רבה חברים. החיבוק שלכם ממשי כחיבוק גשמי.

  11. לו הייתי צעירה ב-20 שנה, לא הייתי מהססת וקופצת על העגלה הזאת. משאנו כבר פנסיונרים
    וצריכים דירה קטנה , זה לא מעשי ובכל זאת זה עשה לי מין "בום" בלב לראות את הבית המהמם הזה.אבל, כמו שאני מכירה אותך, כל בית שאת גרה בו יהיה מרכז הלב החם והמחשבה המקורית הגאונית.בהצלחה רבה !!

  12. טלילה

    מבינה את הרגשתך. יודעת מה זה להכניס את הנשמה בכל גרגר טיח.. פיספסתי רק איפה הבית ? הגליל גדול…:)

  13. נילי

    הרבה הצלחה ומכירה למשפחה המתאימה!!!

  14. נעה

    אורית, אורית, אני קוראת ואף פעם לא מגיבה. אבל הפעם חייבת. כואב הלב לראות איך אתם מוותרים על חלום וביצוע מרהיב שכזה, בגלל סיבה קטנה שכזאת…
    אנחנו עברנו מהכפר אל העיר עם חמשת ילדינו, הגשמנו חלום של שנים לגור בירושלים. הילדים כעסו, התנגדו, שבתו (כן!) ובכל זאת עשינו את זה.
    למותר לציין שהם הראשונים שהתרגלו, ודוקא לנו היה קשה להתרגל.
    ילדים מתרגלים ומוצאים חברים במהירות שיא.
    וחוץ מזה, לבית הזה אין מחיר ריאלי בשוק הנדלן, הוא הרבה מעבר לכל מחירון. אולי תשקלו זאת שוב?
    אם את, אורית גידלי, מוותרת על החלום שלך, מה יהיה איתנו, אזובי הקיר?

  15. קרן

    הי אורית, אין לי קונים ולצערי גם אני נפרדתי לא מזמן מכל מיני חלומות על מגורים הרחק ( אצלנו זה היה חלום על משק בדרום) כי מכל מיני סיבות אנחנו נשארים ברחובות, אבל אני מבינה שבסוף אולי תקנו בית ברחובות. אז זה לא ממש בית בגליל ( לצערי הרב) אבל ברחובות, ברחוב שלנו (רחוב מצדה) מוכרים בית פרטי ישן על חצי דונם, זה רחוב ממש מקסים של פעם, שקט מאוד ורגוע, הבתים עם אופי (בעיני) בעיקר כשלא בונים במקומם וילות ענק מכוערות, ואנחנו נשמח מאוד לשכנים נחמדים :-).

  16. לימור

    וואו, המסת אותי …. אני יושבת לבדי מול המחשב ואני אפילו קצת על סף דמעות. אני מקווה שיהיה לכם הרבה טוב במקום שבו תהיו ושלבית ייכנסו אנשים שיעריכו אותו ויחיו בו טוב. את כותבת נפלא, תמיד כיף לקבל את הפוסטים שלך, ברור שאלו יהיו חמש דקות מרגשות/מצחיקות/מעוררות השראה. בהצלחה !.

  17. שירלי

    אורית יקרה,
    סיימתי לקרוא ורציתי לחבק אותך ולהגיד לך וואי איזה מתוקה את. משהו.
    פתאום עלתה לי אסוציאציה לפרק הסיום ב"שולחן לחמישה" בו הם מוכרים את בית ילדותם.
    (והיה להם ממש קשה להיפרד ממנו…! אני מקווה שראית ואת יודעת על מה אני מדברת)
    ואז חשבתי מה לסידרה הזו ועכשיו? ופתאום זה הכה בי,
    איך הצלחת לגרום לי להרגיש ככה בית, לבית הזה שמעולם לא גרתם בו ממש.
    ככה פרידה כואבת.
    מדהימה אחת.
    שתמיד יהיו לכם גם שורשים וגם כנפיים. בכל מקום!

  18. בהצלחה!
    טוב להיות איפה שטוב לכם. עכשיו.
    יכול להיות שזה עוד יקרה ובמקום לגדל ילדים בגליל, תגדלו שם נכדים. אין לדעת.

  19. פרינססה

    כל כך מתגעגעת לחזור לשם. גדלתי באזור ואני רק מחכה שיגיע הזמן בו נוכל למכור את הדירה שלנו במרכז ולקנות את ״הבית בגליל״ שלנו. לצערי, זה עוד לא הזמן, אבל אשמח להעביר לחבריי.

  20. דפנה

    אפשר לכתוב לך שבכיתי? כל כך מבינה את זה. עברתי תהליך קצת דומה (יותר קטן וקצר) ועכשיו מתלבטים נורא אם לחזור לבית ההוא, או "לקנות דירה ברחובות/כפרסבא/עיר אחרת במרכז", או בכלל ללכת לגור במקום יותר רחוק. מה שאולי מצחיק הוא שהמיקום של הבית הזה-שלך הוא אחת האופציות שאנחנו שוקלים (אני במקור מהסביבה)
    שיקולי העבודה/פרקטיקה לפעמים חזקים יותר מכל השאר, ובאמת, באמת שאני לא יודעת מה נכון או מתאים יותר.

  21. מסכימה עם כל מילה חוץ מהקביעה שבית הוא ענין כלכלי ותו לא…ולכן משתפת אצלי…בהצלחה!

  22. טל גזית איל

    הייתי שמחה להחליף עם דירתי הנפלאה ברחובות, אך אני מניחה שלא מדובר באותו סשר גודל של מחיר…

  23. יהודית

    מכמנים זה אמנם גליל אבל לא כזה רציני, מכמנים 5 דקות מכרמיאל ומ- BIG תוסס… אנחנו גרים באזור ונהנים מכל רגע. אה …והילדים מכורים לבית ולחברים ולביה"ס הנהדר ולאוכלוסיה האיכותית …קשה לחשוב על מגורים בכל מקום אחר, פשוט גן עדן עלי אדמות. ובבית כזה יפה… אכן מומלץ !

  24. מירי

    וואו כולי דמעות אני יודעת שזה רק בית אבל זה כל כך עצוב. אני אף פעם לא מגיבה והפעם פשוט נקרא לי הלב. אין לי מלים כרגע שולחת לך חיבוק את מאד אמיצה ולמה בעצם להשאר ברחובות ולא לחיות את החלום. תמיד אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים על החיים העבודה הבעל הילדים. את האמא את האישה את המרכז של המשפחה שלך. רק תזכרי את זה בכל בית שלא תגורו

  25. מרגש אני משתפת, בהצלחה

  26. ולהגיד שגם לי מטפטף בתוך הלב..זה כבר ברור.

    ובכול זאת בית זה מקום שאנחנו/ האישיות/ הנשמה / שההשראה/ היצירתיות עושה.
    ואת כל זה יש לך יקירתי.
    אז ברור שגם הבית הבא וממש לא רלוונטי איפה הוא ישכון וכמה חדרים לו…
    יהיה מטריף בדיוק כמו זה.
    כי זו את…אתם!
    אם תרצי להחליף דירה גדולה במרכז פ"ת סיטי הכי נגישה עם כל המשתמע.דברי איתי.
    דבר אחד יכולה להבטיח שאמשיך את השפע הפנימי והוויזואלי שלך.
    מאיוש

  27. ון ואורלי

    אשמח מאוד לקבל פרטים

  28. חיה

    אשמח לדעת מה שווי הדירה, אם יש באפשרותי להגיע אליה.

  29. אורית, קראתי ובכיתי.
    מזהה את הנופים.
    אני בונה את הבית בגליל שלי, אבל אעזור לך ואפיץ את המידע בין חברותי.
    ורק רוצה להגיד- כמו שמבוגרים יכולים לעזוב חברים ולעבור לארץ אחרת, כך לעבור לגליל זו לא כזו עקירה קשה. מהנוף אני יודעת שיש גם שם קהילה מופלאה של חברים וחברות לילדים, ומניסיון יודעת- שאחרי כמה חודשים- מתרגלים ונהנים.
    אני לא באה לשכנע אחרת- רק לומר- אפשר להשאר בקשר, אנחנו – שנתיים אחרי המעבר- ממשיכים להסיע את החברות של הגדולה אליה או אותה אליהן, הקשר נשמר למרות המרחק. וכמו שאני אומרת לילדים- תגידו תודה שעברנו לחניתה ולא לחוץ לארץ 🙂 הגליל זה פה, בארץ!

  30. נילי יחיא

    הי,שמי נילי ואני ובעלי משתעשעים עם הרעיון לעבור צפונה.אנחנו כרגע גרים ברחובות ויש לנו שני קטנטנים שהייתי מאוד רוצה לגדל בגליל. אשמח ליצור איתך קשר ולקבל קצת יותר פרטים על הבית. אני בפייסבוק: nili hadad

  31. הילה קראין

    הי אורית,
    לפני שנתיים וחצי עשינו את הצעד הענקי הזה ועברנו לרמת הגולן. בנינו בית שאין לי איך לתאר אלא כבית חלומותיי ועברנו לגור בו. יש לנו שלוש ילדות מקסימות והמעבר לא הקל עליהן, ואם להיות כנה – גם לא עלי. גם מבחינה מקצועית עשינו ויתורים לא פשוטים. אבל בפרספקטיבה קצרה של שנתיים וחצי אני יכולה להגיד שהקשיים הולכים ונמוגים והתענוג נשאר לשנים שיבואו. בכל אופן, בהצלחה בהמשך – כאן, שם ובכל מקום (אחרי הכל, גם רחובות מגניבה), הילה.

  32. מירב

    הי אורית,

    את, משפחתך, הבית שבניתם, הסיפור שלכם וכתיבתך- נכנסתם לליבי וללב בן זוגי.
    אשמח לברר איתך עוד פרטים, איך אפשר לשוחח איתך ומתי?
    תודה מראש
    מירב

  33. נדיה

    בתור עכברית עיר חסרת תקנה, שתמיד מתעצבנת מכל הנודניקים האלה שמוכרחים פתאום לעבור לאיזה כפר ירוק, חייבת להגיד שגם אני התייפחתי מול הפוסט הזה, נפעמת מהבית האלוהי, מההשקעה הבלתי נתפסת של כולכם, ושוב, ממך.
    הבגרות הזאת של לעשות לימונדה מכל האכזבה הזאת, היא לא פחות ממרשימה (לא היית רואה את זה אצלי, הו לא!). חיבוק גדול ומאחלת עוד הרבה שירה על קירות אחרים.

  34. שיואו. לא הייתי פה יומיים וכמה אהבה. שתהיו בריאים אתם עושים אותי בריאה. לגבי תיאום של ביקור החלפות דירות עם דירות ברחובות (אמן) מחיר ושאלות בכלל ראו את המייל שלי בצור קשר משמאל. וחוץ מזה תודה שאתם יוצאים מהאלמוניות של הקריאה ומגיבים ומחזקים. זה משמעותי להפליא לשמוע הד. תודה

  35. פנינת

    אשמח אם תפני אליי בפרטי בפייסבוק.

    pninat yannay

    תדה

  36. אמא שלי שיתפה את זה בפייסבוק, אולי מתוך תקווה שאקרא את זה 🙂
    גדלתי בצפון והתחתנתי בקיץ הקודם עם בחורה עמק יזרעאלית תוססת. מקווים להתחיל לבנות את ביתנו בשנה הבאה כשיכנס קצת כסף… אנחנו רוצים לגדל את ילדינו בצפון, קרוב להורים ולנוף המשגע הזה.

    אולי אתם לא צריכים לוותר על החלום, ונוכל לשמור לכם על הבית בהסדר כלכלי כזה או אחר עד שביתנו (בגליל) יהיה מוכן (דבר שיקח כמה שנים לפי איך שנראה השוק והמחירים).

    נשמע אולי באוויר ככה על הרשת, בלי להכיר, אבל נשמח לשמוע או לדבר.

    אריק, הדר וג'וני.

  37. יניב

    שש בבוקר במלון בסן חוזה, אני לא יכול לישון.
    שתיים בצהריים בלונדון, ענבל כותבת לי שהילד לא נרדם לצהריים.
    איזה יופי, ממש כמו אבא.
    סיפרנו לו שאבא של שחר נוסע לאוסטרליה (תגידי לאשכול שהילד מחבק את הספר במיטה בלילה, נשבע).
    אני מקבל מייל מאורית, נו, אורית גידלי מסדנת הכתיבה לפני שנים, יווו!
    מעניין מה זה הבלוג הזה שלה…

    אני מקווה שאת מרוצה,
    עכשיו גם אני מחניק לחלוחית ומתגעגע לבית בגליל שבחיים לא הייתי בו.
    קרוב רחוק מאוד.
    קצת נדוש, אבל לא יכולתי להתאפק – גם אני ב"הלוואי" וגם אני במחבקים.
    בהצלחה בהצלחה בהצלחה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s