דווקא

כבר שבוע שאני מסתובבת עם קעקוע שמש עם השם של אלכס, ויש לי מסקנה נחרצת: אנשים לא מגיבים טוב להבעת רגשות לא מסויגת. התגובות שזורמות לעברי מזכירות לי טראומות מהילדות. אלו שבהן כינו אותי בכינוי הגנאי הנפוץ: יא מתלהבת.

מתלהבת. זה נכון. אבל מה בדיוק יכול להציע עולם בלי התלהבות?

כל מי שאי פעם התקיף אותו הסתם של החיים יודע את התשובה. היה לי רגע כזה פעם שבו ערכתי שולחן וגיליתי שאני עומדת רק מול שולחן. את ההקשר הפולחני שהטביל את הכל בחסד (טקס הארוחה המשפחתית, מעמד ההקשבה, מעמד הנתינה) החליפה תצוגה סתמית של עצמים: כוסות, צלחות, פלטת עץ. זה היתה אחת החוויות הכי שחונות שעברתי בחיי. גלגל זרדים התגלגל לאט בתוך מדבר הלב שלי. העולם התפשט מהמשמעות שלו ונותרו רק העצמות: היבשות הקשות והנוקשות. זו היתה הצצה מבהילה למה היה קורה לי לו לא היו לי הדלוזיות שלי.

הדלוזיות שלי, להלן: האמונה שהעולם הוא מקום טוב, האמונה שהאהבה אפשרית וחייבת להיות אפשרית וההתרגשות מכל זה.

הדלוזיות האלה הן משהו שאפשר להשתכנע בו בעיקר בתור ילד, ולמזלי ההורים שלי שכנעו אותי. אני זוכרת שאבא שלי בא לבקר אותי בפנימיה שבה למדתי בניו מקסיקו וקפץ בשלוליות. חברה שלי הסתכלה עליו דרך הזכוכית בקפיטריה, כיבתה את הסיגריה שלה, חרצה עוד קצת את הרכבת בגרביוני הפאנק השחורים שלה ואמרה: את אבודה. זה בגנטיקה שלך.

היום זה מצחיק אותי או לפחות גם מצחיק אותי, אבל במהלך חיי ובטח במהלך התבגרותי בני נוער שפטו אותי ברותחין ואחר כך גם מבוגרים הביטו בי אגב הנדת ראשם לרחמים, כי אנשים חשבו וחושבים שהבעת רגשות לא מסויגים היא סנטימנטליות שלא רואה את המציאות, והתלהבות היא הגזמה מביכה. ובכן, מי שלא מתלהב מביך אותי. 

כי המשימה היא לא להשמר אלא לשמור. שהחיים לא יתבזבזו, שהלב לא ייסגר. בכל רגע נתון אני מעדיפה להיות בקרבת אנשים שמתרגשים בקול ממנה טובה במסעדה. לא כי הם משחזרים איזו סצינה מכשהארי פגש את סאלי אלא כי הם נהנים. אנשים שקופצים עם הילדים שלהם בג'ימבורי לא כי הם משחזרים איזו סצינה מביג אלא כי הם שמחים. אנשים שמתנשקים ברחוב לא כי הם משחזרים איזו סצינה מחלף עם הרוח אלא כי טוב להם. מאד. החיים לא צריכים להיות גדולים מהחיים כלומר להיות סרט, החיות צריכה להיות גדולה כמו החיים. אחרת בשביל מה.

שורת השירה הכי יפה שאי פעם קראתי היא של מארי אוליבר:

When it's over, I want to say

all my life I was a bride

married to amazement. I was

the bridegroom, taking the

world into my arms

אפילו שזה לא ריאלי, אפילו שזו אמונת שווא, אפילו שהעולם דואג להגיד כל הזמן לא, אין עוד אפשרות אמיתית חוץ מלהגיד כן. להיות הכלה של ההתלהבות והחתן של החיים. אף פעם לא שמתי לב לזה אבל אפילו המילה להתלהב יפה. יש בתוכה אש.

ומזל מזל מזל שיש לי את הבלוג שלי. מקום שבו אני יכולה להיות אני. לאורך השבוע ככל שהלכתי ונפגעתי וחזרתי להיות הילדה הקטנה שלא אוהבים את זה שהיא ילדותית, החלטתי באופן מאד בוגר שבמרחב שלי אתעקש על רגשנות. כמרד כללי או כדווקא שמציל את הזכות של הנפש שלי להיות היא ארחיב בנושא מחוות רומנטיות ואכתוב על מתנת יום ההולדת ארבעים של אלכס שעד עכשיו לא היה לי כח לכתוב עליה כי היא דורשת אישורי פרסום תמונות ממלא אנשים. הנה זה בא בפוסט הבא. אהבה מתקנת.

כוסות אהבה

נ.ב לבינתיים:

אותיות על כוסות זה משהו שראיתי בפאריז ובלי בושה העתקתי את הרעיון. את האותיות ציירתי עם הטוש הזה, אפשר גם לעשות את אותו סיפור עם שארפי על בסיס שמן והאפקט זהה ולא יורד בכביסה של המדיח. במקור התכנית היתה לכתוב את המילה אהבה ולתת כוס עם אות מתוכה לכל ילד מארבעת ילדי. אבל הכוסות יצאו יפה אז אין סיכוי שהם יקבלו אותן. התלהבות התלהבות אבל גם לי יש גבולות.

מודעות פרסומת

38 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

38 תגובות ל-“דווקא

  1. נילי

    אין עליך!!! תמשיכי להתלהב ולהלהיב!!!
    אש להבה-ג'ינג'ית שכמוך

  2. ימיק

    נהדרת!
    ולפני הכל- תודי לעצמך ולאלוהים שאת נאמנה לעצמך ופשוט- את! כל כך הרבה אנשים מפחדים להיות הם, מפחדים לראות רגשות מוחצנים מכל סוג שהוא כי זה מאיים על המקום בו אין להם את זה, ואת לא. תודה לאל. (וכן, אני מזדהה עם התחושות)
    אהבתי את הכוסות, ועוד יותר אהבתי שהחלטת לא להעביר אותם לילדים כי הם יצאו יפה והתאהבת בתוצאה…..

  3. סופסוף מצאתי משהו משותף לנו… אבא מתלהב. רק שאני בתגובת נגד יצאתי הילדה הכי לא מתלהבת בעולם. את יודעת מה זה להתכווץ ולרצות להעלם מתחת לבלטות כי אבא שלך שם שירים בתור לרופא או מחליט שזה זמן טוב לתרגל שריקות מוזיקליות? אז אני הייתי המבוגר האחראי בשביל שנינו. התעוררתי אחרי 38 שנים בדיוק למה שאת כתבת-עדיף עדיף שיסתכלו עלי בעיין קצת עקומה על ההתלהבות שלי מאשר לעבור את כל החיים בלי. גם מבטי "אמא את עושה פאדיחות" לא ירתיעוני. את יודעת מה הכי כיף-זה מידבק!!!! אוהבת אותך אוהבת אותך! הכוסות שוס. מתה לדעת מה עשית ליום ההולדת של אלכס.

  4. פנינה

    אין דברים כמוך, יא מהממת שבמהממות.

  5. שלומית

    בעיני אין יפה יותר מאדם שמתלהב מיום ההולדת של בן זוגו ומעניק לו מתנה כזו מיוחדת. נראה לי שכמה שהעולם שלנו משתכלל יותר ויותר, אנשים מתכנסים יותר לתוך שבלונות – אפילו מחווה רומנטית צריכה להתאים למשהו מוסכם ו"רגיל".
    אני מאוד אוהבת את ההסתכלות שלך על העולם.

  6. לגמרי להמשיך. ושהעולם ימשיך להסתובב על ציר האדישות. מתגעגעת…. הילה פילה

  7. אסתי

    תמיד אני מחכה לפוסטים שלך , היום זה משהו מיוחד!
    פשוט כתבת ובטאת אותי. תודה!
    תמשיכי להתלהב ותפזרי התלהבויות סביבך ו….אני מתלהבת ממך ואיתך!!!!

  8. נהדרת נהדרת נהדרת. אולי תעברי דירה, תגורי לידי?נתלהב ביחד. ואם אני אשכח להתלהב (קורה לי לפעמים), תזכירי לי. תזכירי לכולם. ותודה.

  9. זכית לקבל את מתנת ההתלהבות. זו שמאפשרת לעבור את החיים (שהם לא תמיד משהו, בלשון המעטה) עם חיוכים לא רק על הפנים, אלא גם בלב פנימה.
    וזכינו אנחנו שאת חולקת איתנו את המתנה הזו ומזכירה לנו שהתלהבות, חיוכים, אהבה ושמחה הם הדברים החשובים ב א מ ת !

  10. אותי את מקסימה! זה מקסים שאת גדולה וקטנה בו זמנית.
    שאת מלאת חיות וסקרנות.
    נראה לי שאת נותנת השראה להרבה אנשים באומץ שלך להיות עד הסוף.
    ומי שלא?
    כנראה שכח את הילדות או משהו אחר, חבל עליו…

  11. ברור.
    כשמש.

    (באהבה,
    מזו שניסו לכבות אותה
    ולא הצליחו)

  12. אני אוהבת אותך! כן! שתמשיכי להתלהב ולהתרגש וששום איש כבוי לא יכבה אותך!!!
    מאחת עם הרבה רגשות ומעט מילים. באהבה!

  13. שירה

    מדהים מדהים מדהים ונוגע ללב, אל תתני לאף אחד להפסיק אותך מלחיות את החיים…

  14. התלהבות היא אכן להבה שנצתת. מקסים. יש את השיר ההוא, כשאהיה זקנה אלבש סגול ואשב על המדרכה…וכו, אז אין למה לחכות, אפשר להתלהב מיד עכשיו.

  15. התמונה של אביך, מדלג בשלוליות, תלווה אותי להמשך היום הזה ותמלא אותי בהמן שמחה ואהבה. תודה לשניכם.
    נפלאה שכמותך, לא יכולה לדמיין אותך אחרת, בלי ההתלהבות והאש. שלא ייגמר לך לעולם! שתמשיכי תמיד עם ההתלהבות, החדווה והיצירתיות ועם היכולת יוצאת הדופן לנסח הכל במילים ולתת גם לנו לחוות קצת מזה.

  16. כמו מקור החיים, כך כל מה שכתבת…
    שהלהבה לא תכבה, והקעקוע על הלב יותיר זיכרון לחיוניות ההתלהבות.

    חיים פה, לא?!

    נ.ב. את נפלאה! בכל כולך.

    רביד

  17. רבקה

    להמשיך ולהתלהב זוהי מתנה,זכות וכיף.המשיכי להתלהב ולהלהיב.הפוסטים שלך נהדרים

  18. אורית יקרה,
    אני מזדהה ומסכימה עם כל מילה שאמרו כולן, כל אחת צודקת. אפילו כשאנו מתבגרות ללב אין קמטים אבל לפעמים הוא מאבד את האלסטיות שלו. אז אם לא אבדה לך הגמישות המחשבתית, ושמחת החיים הטבעית והכובשת שלך – זו מתנה נהדרת !! מגיעה לך מתנה כזאת !

  19. טוב חברים, עשיתם לי את הערב. תודה ענקית וחיבוק. אורית

  20. חבל שלא פגשת אותי השבוע. היית מקבלת תגובה אוהבת ומתלהבת. הקעקועים האלה אולי דוהים לך על הגוף אבל ממשיכים ללכת איתי וממלאים אותי בתקווה. כי לא פסה האהבה וההתלהבות.

    אגב, אתמול עברתי בספריה המקומית וקטפתי מתצוגת החדשים את הספר על נורה. הבנות התיישבו מיד לקריאה והביעו דעתן המלומדה על התרגום ("אמא, זה מעולה הHug me!").

  21. אסתיניק

    אני כל כך מזדהה.
    תמשיכי להתלהב, זה מקור החיים.

  22. יא מתלהבת אחת, בזכות הָיַא-מִתלהבוּת מהסוג שלך העולם נראה קצת יותר טוב.
    (כמעט יצא לי טייפו: "יות רטוב". אז כן – זה גם מתאים. העולם פחות יבש ויותר רטוב מרסיסים של רגש ושפריצים של שמחה).
    אני זוכרת שאמרת פעם בבית מיכל שהאתגר הוא לראות את הזהב מבעד לאבק שנוחת עליו כל הזמן. (דיברת על השיר אבנים כבדות, אבל זה נכון גם להרבה מקומות אחרים).

    לי זה מזכיר את יואל הופמן:

    243.
    אתה צריך לראות את השמחה
    שבשמחה. איך אדם הולך ופתאום הוא
    מניף ידיים אל תוך זרקורי האור שמעל
    לראשו עד שהאצבעות נבלעות.
    האיש אינו יודע למה הוא מניף את
    ידיו אלא שהוא מודה לדברים העגולים
    שהם עגולים כל כך ולדברים שאינם
    עגולים שהם כמות שהם.
    מה יתנו לי ומה יוסיפו לי הוא חושב
    עולמות אחרים?

    [מתוך: "מה שלומך דולורס", הוצאת כתר]

  23. צוף

    יה מתלהבת ! שתמשיכי להתלהב, לחוות בעוצמות, להנות, לראות את כל הגוונים, לצחוק, לכאוב, ולמזלנו הרב אפילו לשתף קצת.
    יו הו !
    צוף

  24. אני מתלהבת ומתחזקת מההתלהבות שלכם. נשיקות ולילה טוב, הולכת לעבוד על הפוסט על היומולדת בתקווה להעלות אותו היום מחר.

  25. אביטל

    את פשוט מדהימה

  26. מיכל

    האמת שאני מקנאה בך ….המשיכי בזה ואולי הייעוד שלך יהיה להדביק אנשים אחרים בדבר המקסים הזה שיש לך !

  27. ליאור

    אוי, כמה שזה חשוב.
    כמה שזה חשוב, וכמה שזה קשה, לדעת שהעולם טוב גם מבעד לדמעות. לחבק ולנשק ללא סייג שהילדים לרגע לא ישכחו, ושיקפצו כולם, ושילדים של הורים אחרים ינגבו או יתנגדו או ידחפו או יברחו.

    אני מקנא באבא שלך על השלוליות. היום עם המדרכות המשופצות והאספלט בכל מקום יש הרבה פחות שלוליות שוות. לא מספיק. צריך לזכור כשיבוא סופסוף הגשם לעשות טיול שלוליות עם הילדים. ולמצוא מישהו שיצלם אותנו קופצים ביחד.

  28. איזו יכולת מופלאה יש לך לחבר מילים לרגש. מאחלת לך שאף פעם לא תאבדי את זה.

  29. פילפילונת פ

    מקסים מה שכתבת.. הכל!

  30. galia

    דוקא…באמת דוקא …
    זה לא רק רגשנות או ילדותיות זה פשוט להיות מחוברת לאנרגית החיים במלואה.
    עם כל מה שיש לחיים האלה להציע לכולנו. כי החיים זה עכשיו אז כל מה שמתחשק …לעשות…מה זה משנה מה אחרים…הם אחרים..
    את זה את!
    תמשיכי להיות את זה מופלא ונהדר גם יחד!
    וכמובן איך אפשר בלי מרי אוליבר המהממת והמדויקת כל כך…

  31. איזה יופי!
    לא מבינה למה שפטו אותך ברותחין, מה רע בלהתלהב?
    הכוסות באמת יצאו נהדר. חייבת לנסות את זה סוף סוף.
    ליאת

  32. יעל כהנא

    חייבים להתלהב, כל יום,
    מה עוד יש לנו בלי זה? שממון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s