ילד אמיתי

לפני שנים שלחתי את הילדה להביא לי משהו מהדואר והיא חזרה בוכה. למה, היא שאלה, למה האחים שלי כתובים אצלך בתעודת הזהות ואני לא? עזבי, עניתי לה, שום רשות לא צריכה לתת לנו רשות. את בתי הבכורה אני אמך והם אחיך, מה זה משנה מה רשום. אבל אני רוצה להיות רשומה אמרה הילדה והמשיכה לבכות, וכשילדה בוכה הכל הופך עיניים. ראיתי אותה ופתאום היה לי דחוף לקחת שני אוטובוסים ושתי מוניות ולהגיש את כל הטפסים לבקשת אימוץ.

השבוע, כלומר כעבור שש וקצת שנים מיום תחילת התהליך, הטפסים הגיעו ליעדם. השופטת קראה לנו, נתנה לנו צו אימוץ ואפילו נתנה לנו להצטלם עם הפטיש שלה אחרי שעשינו קצת שמח. אני אמא של הבת שלי כבר שלוש עשרה שנים מתוך ארבע עשרה שנות חייה, אז חשבתי שלמה שכתוב בתעודת הזהות לא תהיה שום משמעות אבל זה משמח אותי ברמות שאין יותר פער בין מה שאני יודעת על המציאות לבין מה שהמציאות יודעת עלי. 

לא תמיד היה שמח ברמות. היו שנים עצובות וקשות, הרבה אנשים פגעו בנו מדעת והאמת היא שגם הרבה אנשים זרים פגעו בנו שלא מדעת. נניח עשרות האמהות שעצרו אותי, כל פעם מישהי אחרת בתורה, להסתודדות פסבדו- אינטימית באיזו פינה בגן או אחר כך בבית הספר כדי לשאול אם נכון שהילדה היא 'לא בתי האמיתית'.

ובכן, יש לך ילדים ביולוגיים. את יודעת שאהבה לילד לא מתחילה תמיד (וזה מפחיד כשלעצמו) כשהוא יוצא לך מהרחם אלא מתחילה ברגעים החמקמקים שבהם הוא נכנס לך אל הלב. את יודעת שאמהות זה לא הסבל של עשרת חודשי ההריון אלא שאמהות זה היחסים האינסופיים שבהם אדם אחד ערב דקה דקה שעה שעה חיים חיים ללידתו הרגשית והמהותית של אדם אחר. במילים אחרות אמא זה לא שם עצם אלא פועל, ואת רואה אותי פועלת את הפעולה הזו ללא הרף אז למה את שואלת אותי על אמיתי?

היתה למשל תקרית אחת שאני זוכרת. עשינו בבית שלנו פעילות לכמה חברות קטנות. סתם חגיגה בלי סיבה. בשבע באה האמא לאסוף את הילדה האחרונה. דלת ביתנו נסגרה וכעבור שתי דקות נפתחה שוב. 'זה נכון שהיא לא באמת הבת שלך?' צרחה האורחת בת החמש ששבה רק כדי לשאול.

מה חשבה לעצמה האמא שנתנה לילדה לחזור לתוך הבית כדי לברר את הפרטים עד תומם בזמן שהיא חיכתה לה על המדרכה באורות מהבהבים? מה היא חשבה כשהילדה חזרה לאוטו ודיווחה על ממצאיה? האם היא בכלל חשבה עלינו שנשארנו בסלון חדורות והמומות. בדיוק עמדנו לסדר את כל התחפושות של הבנות שעשו אחר צהריים של נסיכות והאורחת שלנו פערה את הדלת וגמלה לנו בגסות לא נסיכותית בכלל.

מה אני רוצה להגיד? שאמן שהאמא הזאת קוראת את הבלוג ומתביישת מאד מאד. אבל חשוב מזה, שסקרנות לא מצדיקה הפרעה לחייו של האחר. הורים וילדים מאמצים עומדים כל הזמן תחת המבט הבוחן אם הם כבר אמיתיים כאילו הם פינוקיו שצריך לראות אם הוא עדיין מעץ ולא משל הם אנשים שצומחים בעצמם ומצמיחים פרחים עדינים של קשר. דווקא המבט הזה שבא כאילו באופן אובייקטיבי לבדוק את העובדות, דווקא הוא מפריע כל כך לזרימה הטבעית של היחסים ומונע מהם שוב ושוב את הזכות לנורמליות. 

לפני שש עשרה שנים שתקתי באיזה מנזר רחוק במשך שבועות ארוכים. לפני שהמורה התירה את השתיקה היא הציעה לנו לבדוק אם מה שאנחנו אומרים הוא חשוב וחדש. אני רוצה להוסיף עוד בקשה- לבדוק אם מה שאומרים מיטיב. לא רק מספק את הצורך לדעת ולרכל אלא באמת מועיל למי שמדברים איתו. בטח אם המישהו הזה הוא הורה או ילד שבנה מערכת יחסים אחרי טראומה.

נדמה לי שהשאלה הגדולה שיש לשאול אינה האם הילדים המאומצים הם ילדים אמיתיים. זה קל. ברור שכן. שאלת האמיתיות הגדולה שיש לשאול היא האם אנחנו בני אדם אמיתיים. כלומר כאלו שיודעים להיטיב עם ילדינו, עם אהובינו ועם שכנינו שהזמינו אותנו לאחר-צהריים של נסיכות.

ובינתיים- הפקת האמא החורגת שהיתה הדרך של היפה שלי ושלי לחגוג את המסמך הרשמי.

באגדות

הבא לי את לבה- עם בועות

ובעולם האמיתי


אתן לך את לבי

באגדות

רוצה תפוח

ובעולם האמיתי

למה לא ניקית את הצלחת

ביוש ני אצל נסיכוש

גמדים

מודעות פרסומת

42 תגובות

מתויק תחת שונות

42 תגובות ל-“ילד אמיתי

  1. זיוה

    את מהממת,
    אתן מהממות

  2. אורית. את גדולה מהחיים. הייתי רוצה אמא כמוך. יצירתית אוהבת ושוב יצירתית. משהו מיוחד. את וכל מה שקשור אלייך.
    תודה

  3. רוני

    אמן ואמן. רשעות לשמה.
    ואיזה מקסימוש את וביתך באמת נסיכה.

  4. אלף

    אצלנו משתמשים הרבה במשפט "אם אין לך משהו טוב להגיד אז תשתקי".
    יותר אנשים צריכים לאמץ אותו לגבי עצמם…
    ואין ספק שאת אמא משובחת סוג A+ ושאת ובתך הבכורה זכיתן אחת השניה
    ההשקעה בתחפושות ובאיפור מדהימה כתמיד.
    והקנאים (או הקנאיות במקרה הזה) – שיחיו ויסבלו (בשקט)

  5. אורית יקרה,
    את אשה עם לב גדול, וראיתי את זה בכמה הזדמנויות. אני חושבת שיש אנשים שמעבר לטפשות שלהם להעיר הערות לא ראויות, לא עושים את זה מרוע לב אלא מטפשות וחוסר מחשבה, מבורות, פרימיטיביות , מאי יכולת לראות דברים נכוחה ואפילו אם הם בעלי תארים .
    מה שבאמת חשוב הוא התחושה שלך ושל בני ביתך ואיחולי לכם שתהיה מנת חלקכם אושר , בריאות טובה ושמחת חיים.
    חג חרות שמח – חיה.

  6. arfh

    רק מילה אחת אני רוצה להגיד לך. תודה. תודה על מי שאת תודה על מה שאת עושה תודה .

  7. מזל טוב לכם. דש לשלגייה.

  8. noalu

    אהובה נדירה, אני מתרגשת עד דמעות לקרוא.
    אני חושבת על המילה אימוץ. כמה יש בה – אומץ, ותנועה אקטיבית של אימוץ אל הלב. וכמה פעולה אמיתית, לא אוטומטית ולא מובנת מאליה וכוונה תחילה וכוונה מתמשכת שרצה לאורך כל הדרך.
    מברכת את כל משפחתכם המבורכת. אותך ואת נועה ואת אלכס ואת שלושת האחים המופלאים. כולכם זכיתם זה בזה זכייה אמיתית. בא לי לחבק בדחיפות.
    וממש יפה לך אם חורגת.

  9. נוגית

    וואו..
    קראתי בנשימה עצורה, ונותרתי ללא מילים.
    מאחלת לך שתצליחי לפרסם את הרשומה הזו בערוצים נוספים. מזדהה עם כל מילה.
    איזה אושר להיות הנסיכה של אמא כמוך. מאחלת לכם הרבה ימים של שמחה, ויכולת להתעלם מרוע וטיפשות.

  10. רויטל רפאלי

    את כל כך מרגשת בכתיבה שלך והצלחת להגיד כל כך הרבה אמיתות שלפעמים אין לי את המילים לנסח. אני לטוקחת איתי את המשפט- אמהות זה פועל…את מעוררת השראה ומאחלתץ לך ולמשפחתך המון אושר.

  11. למרות שעשית לי לבכות על הבוקר – אורית, תאמצי גם אותי !! כל כך צריך עוד אנשים כמוך בעולם… את מפריעה למציאות בנדירות שלך…

  12. מירב

    תודה על עוד פוסט מעולה ומדויק מאוד מאוד. אני חשה כך בכל תחומי החיים (מתי תתחנו? למה את לא מוצאת חתן? למה אתם מחכים עם עוד ילד?). אלו שאלות כאילו מתעניינות שרוצות לספק את יצר הסקרנות שלנו, אבל דוקרות את הנשאל עמוק בלב.
    ועוד משהו: אמא (וגם אבא) זה בהחלט פועל! לא חשבתי על כך עד היום. תודה ההערה וההארה.
    את נפלאה, התחפושות משגעות והתמונות קורעות מצחוק.
    תודה לך שריגשת ושימחת אותי על הבוקר.

  13. הרשומה הזו היא בוקס לבטן. הדמעות תמיד יודעות מתי להציץ החוצה ולהחליק על הלחיים. מאחלת לכם/לכן מלכה ונסיכה שלא תפגשנה עוד אנשים פוגעניים שכאלה, שמרו על הממלכה שלכן מכל משמר.

  14. מצויינת. אמא וכותבת כאחת.

  15. שלומית

    אני התחתנתי עם גבר שיש לו ילדה שאני אוהבת ממש כמו את הבן שנולד לנו, וכל הזמן היו אומרים לי, אבל היא לא "באמת" הבת שלך, ועכשיו יש לה ילד וגם אומרים לי אבל הוא לא "באמת" הנכד שלך, הכול שטויות מה שחשוב זה מה שמרגישים בלב, לא מה שאנשים אחרים אומרים

  16. גם אמא לילדים סקרנים

    שלום, אני לא מכירה אותך ,הכתיבה שלך מאוד יפה ונראה שאת מאוד מוכשרת ויצירתית.
    אני רוצה להתייחס לסיפור מנקודת מבט אחרת…
    אני אמא לשלושה קטנטנים ומאוד סקרנים, ואני מתחילה להתמודד עם שאלות מאוד ישירות ותמימות של הילדים על העולם, הכל מלמה אנחנו יהודים (אנחנו לא גרים בישראל), למה יש ילדים בצבעים שונים ,ילדים שנראים אחרת, ילדים מוגבלים ועם תיסמונת דאון ואפילו איך זה שהילד בגינה הציבורית קרא ל 2 הנשים שהיו איתו "אמא", הילדים שלי שיהיו בריאים שואלים ורואים ה כ ל , ואני התחלטתי עוד מההריון להסביר להם הכל (כמובן ברמה שהם מבינים ובצורה פשוטה שלא תפגע באף אחד) ואין מה לעשות הילדים נועצים עיניים ,צוחקים וגם מצביעים על דברים חדשים שהם נחשפים ואפילו השבוע בת ה 4 שלי שאלה בחורה צעירה בתחנת אוטובוס למה השער שלה ורוד ואם העגילים באף כואבים לה !, אני כן מסבירה שזה לא מנומס להצביע על מישהו, אבל לא תמיד אני יכולה לצפות את התגובה של הילדים שלי.
    יכול מאוד להיות שהאמא של הילדה שביקרה אצלך הסבירה לילדה שלה שהיא חושבת שאת לא ילדת את _____וזה בסדר כי בעולמנו יש הכל מהכל (כי הילדה לא הייתה חברה של הבת שלך אם היא הייתה מרגישה שמשהו בה אם במצב המשפחתי שלה לא מתאים לה,ככה זה ילדים הם לפעמים לא מתחברים עם מי שלא מתאים להם או לא נחמד )
    ואולי האמא של הילדה ההיא לא באמת שלחה אותה אלא זה היה דחף סקרני ותמים של הילדה, במיוחד לפני החוסר מודעות לזה שהיא צועקת את זה, כי אני אומרת לילדים שלי שאם הם רוצים לשאול משהו אז לגשת יפה לאמא או לילד ולשאול.
    סורי לא התכוונתי לחפור אלא לנסות לראות את הדברים אחרת, ואני לא סותרת בכלל את שאר מה שכתבת רק הרגשתי שאת שופטת את האמא ההיא אולי בלי לדעת מה באמת קרה כי הרי את היית בתוך הבית,
    מאחלת לך עוד הרבה שנים שמחות ובריאות ונחת מהאוצרות שלך

  17. ככה,
    פתוח ואמיץ,
    כמו שאת יודעת, ואני נפעמת.
    את מעוררת השראה,
    והערכה ואהבה.
    אמא אמיתית לגמרי,
    לגמרי.
    (והטייק אוף על שלגיה מ-ה-מם!)

  18. אמן לכל מילה שכתבת.

  19. נראה שאת אמא אמיתית יותר מאמהות ביולוגיות שגרמו לילדים שלהן לתהות אם הם ילדים מאומצים

  20. גליה

    את מטיבה להסביר תחושות שיש לי כבר 12 שנים בנסיבות אחרות ודומות להפליא עם ילדי הראשונים (כפי שאני קוראת להם ) ועם אילו שבאו אחריהם.
    תודה על ההמשגה של הדברים היא מהדהדת חזק בפנים.

  21. Lior

    את מרגשת!!! וגם יצירתית להפליא!
    שתיכן מקסימות ואני נשארת כאן ועושה מנוי לבלוג 🙂

  22. מזל טוב לשתיכן! הכתיבה שלך נהדרת, תודה שאת משתפת. ואנשים… go figure!

  23. שני ו

    מדהימה.
    מדהימות אתן. איזה ניסוח מדויק "לבדוק אם מה שאומרים מיטיב"

  24. הכתיבה שלך נהדרת כאמא מאמצת למתבגרת אני מאוד מבינה את שכתבת. יש לנו קבוצה של אמהות מאמצות ברשותך מעבירה לשם קישור ! תודה ששיתפת !

  25. כמה טוב לילדה שאת אימה. וכמה טוב שאת.

  26. "אמא זה לא שם עצם אלא פועל" – זה ציטוט השנה!
    (אחרי: "הגבר הזה הוא איש חלומותי, אבל לפעמים יש לי חלומות גרועים").

    מזל טוב לכולכם!
    (יש ימים שבהם אני חושבת עלייך, ורוצה לאמץ אותך כאם לבנותי).

  27. cl

    איני מכירה אותך, אבל ריגשת אותי מאד. הבאת אותי לידי דמעות.

  28. פוסט מקסים ומרגש.
    הנתינה לילדינו היא שמולידה את האהבה ולא הביולוגיות גרידא.
    שתדעו תמיד רק ימים שמחים!
    🙂

  29. נטאלי גרוסגולד

    מקסים, פשוט מעורר השראה!

  30. צוף

    התאהבתי בך כבר מזמן, אבל עכשיו זה כבר מוגזם. ואל תתני לרגישות לקלקל לך את הדברים החשובים. ברוב הפעמים זה בכלל לא רוע או רכילות אלא סתם חוסר רגישות או טפשת מהסוג הנפוץ (יש type A, ויש את הזן המדבק). ותמשיכי להוכיח בעצם קיומך שהמציאות עולה על כל אגדה (-:

  31. ניבה

    את פשוט אישה גדולה. ענקית מהחיים.

  32. זה לא באמת היה צריך אישור. הלב שלך כתב את מסמך האימוץ הזה כבר מזמן. ובכל זאת, הנה כעת זה רשמי. מזל טוב!

  33. מדהימות! אין מילים! יש חשיבות גדולה לשים את הדברים על השולחן בכנות ופתיחות כמו שלך. לפעמים יצר הסקרנות מעביר אנשים על דעתם.

  34. בעיקר חייכתי כי גם לי יש 2 ילדים הכי אמיתים בעולם
    שנוצרו וגדלו ברחם אחרת, למדתי ולימדתי גם אותם
    להגיב בחיוך על בורות או חוסר טקט של אחרים
    מה שחשוב זה שאנחנו הכי הכי שלנו…
    אני נהגתי לומר להם שהריתי אותם בלבבי
    וחייכתי מאד מתצלומי שלגיה והמכשושה המקסימות
    שיהיה לכן רק אושר!

  35. ליטל

    את פשוט מדהימה.

  36. אביטל

    את אישה מדהימה, אני כל כך נהנת לקרא את הפוסטים שלך , שכתובים כל כך יפה ותמיד תמיד נכנסים עמוק ללב.
    מאחלת לכן רוב אושר

  37. שמעון פ

    חשוב וטוב

  38. שולה אבן-חן

    כמה טוב שיש אמהות מזוקקת כזו!!! את מקור השראה בלתי נדלה. נוגע ויותר מזה…

  39. איזה חוסר טאקט בסיסי.
    חוץ מזה מה זה משנה אם היא יצאה מהבטן שלך או לא.
    את אמא שלה כי את מגדלת אותה וזה מה שחשוב.
    אהבתי את הקומיקס המצולם שלכן ביחד. היא נראית ילדה מהממת.

  40. טליה

    " את יודעת שאהבה לילד לא מתחילה תמיד (וזה מפחיד כשלעצמו) כשהוא יוצא לך מהרחם אלא מתחילה ברגעים החמקמקים שבהם הוא נכנס לך אל הלב. את יודעת שאמהות זה לא הסבל של עשרת חודשי ההריון אלא שאמהות זה היחסים האינסופיים שבהם אדם אחד ערב דקה דקה שעה שעה חיים חיים ללידתו הרגשית והמהותית של אדם אחר. במילים אחרות אמא זה לא שם עצם אלא פועל"-
    טוב, אני פשוט רוצה לשנן את כל זה ולזכור את זה בעל פה. יש כאן חכמה צרופה, מגובשת ורב שכבתית. כאמא, אני מתמלאת השראה מסיפורכן, מהתובנות שגלומות בו וכל כך רלוונטיות לכל הורה.
    תודה.

  41. ואני חושב שכל מי שעובר כאלה חוויות שמאלצות אותו להתמודד עם הזהות שלו בגיל צעיר ואל מול בורות או אולי תמימות מטופשת ומוגנת הופך להיות מישהו עם נפש הרבה יותר גדולה ובעיקר עם יכולת להכיל אנשים אחרים שאין למי שלא עבר כאלה תהליכים. זה לא שאני מצדיק את הקושי אבל עם התמיכה הנכונה (וואי וואי וואי, התמונות מדהימות) צומחים אנשים מופלאים דווקא מתוך כל זה. תודה על רשומה אמיצה ומרגשת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s