אז קוראים לי אורית כי לא נולדתי אורי. כלומר: ההורים שלי חשבו די בצדק שאורי זה השם הכי יפה בעברית, וכשנולדתי בת ולא בן הם החליטו לקרוא לי אורית כדי שכשיוולד בסופו של דבר האורי זה יתאים. איפה היה אז האו"ם איפה? איפה היתה המועצה לשלום הקטינה? אלוהים סופר-נאני ענני: איך לא מנעת מההורים החכמים שלי לקרוא לי בטפשות על שם מה שאני לא?
אני מספרת את כל זה כי השבוע התיישבתי להכין מנורה. קניתי אחת זולה מאיקאה, צבעתי בספריי, חוררתי בעזרת מברגה ומקדח 2 מ"מ (כל כך קל לביצוע, שעכשיו בא לי לחורר את האמבטיה ולראות מה יקרה) ורקמתי פרח. זה יישום של טכניקת הרקמה על עץ שדנה הגאונה לימדה אותי, רק על אלומיניום.
עכשיו הגיע החלק המעניין. כי בכל רקמה יש שני דברים שממש צריך להסתיר: החורים עצמם והמאחורה של החוטים. ובהתאם, תכננתי לכסות את המאחורה של הורד ולעשות קשר צרפתי בכל חור שנשאר חשוף, אבל כשתליתי את המנורה גיליתי שבעצם- זה מה שיפה:
האור עובר דרך החורים ויוצר פרח זורח. אפילו המאחורה המג'ומבל נראה כמו כתם צבע יפה כשהוא תלוי בגובה שני מטר. אני מתה על זה כשרקמה חוסכת לי פסיכולוג.
כי זה ה ה ה שיעור שאני צריכה לשנן: איך לעבוד עם החסרונות של החומר, לא להסתיר את מה שהוא לא אלא לגלות מה הוא כן, להגזים את הדפקטים עד שהם הופכים ליתרונות. ובאמת, המנורה הבאה כבר הלכה רק עם החורים (שנקדחו הפעם במקדח 1 מ"מ) ולמרבה הצהלות נוצרה מנורת הפתעה. הקטע עם ההפתעה חשוב כי כשהאור כבוי לא רואים כלום ובהתאם לא מצפים לכלום, אבל כשהאור נדלק נדלק, הו! פתאום ומשומקום מופיעות שתי ציפורי שיר והופכות אפילו את החדר המבולגן שמעליו הן עפות למשהו שיש בו משהו.
והמנורה שאחריה אפילו הלכה יותר רחוק ואמרה- בוא נעלים לגמרי את האהיל. ציירתי במהירות בטוש פרמננט צבעוני ישר על הקודקוד העליון והרחב של נורה גדולה. גם במנורה הזו כשהאור כבוי לא רואים כלום אבל כשהוא נדלק זורח מה שאלכס כינה אהיל התקרה:
אני הולכת לבלות את השבוע בלשחק עם צל צבעוני שנורה מצויירת מטילה, ואם לא אתחשמל אעדכן על הגילוייים, אבל הגילוי הבאמת גדול הוא בנמשל. תפסיקי להתנגד למה שלא עובד. תדעי שיש לך גוף חלש ותרוצי לאט לאט אבל יציב. תכירי בדפקטים של ילדייך ותעזרי להם להעצים אותם ליתרונות. לכי עם החסרונות של החומר אבל לכי איתם ברצינות ורחוק. נולדת אורי, נולדת אורית, מה זה משנה. מספיק קשה לגלות מה השם האמיתי שלך, מספיק חשוב לגלות איך להוציא ממנו את האור.
נ.ב
וכמו קריצה מהשמיים (או מהתקרה הזורחת) בזמן שהכנתי את פוסט החג הזה קיבלתי הזמנה מרגשת להצטרף לקבוצה של בלוגריות נפלאות שעושות פסטיבל פוסטים על אור. המלצתי: עם שוך כל המסיבות בגנים תלאימו הביתה סופגנייה, צרפו לזה כוס קפה, תבדקו את כל הלינקים ותחגגו לכם שעה נפלאה בתוך כל היופי והמקוריות שהם הנס הגדול שיש פה.
תוכלו לעבור בעזרת העכבר על התמונות בגלריית הפסטיבלוג. לחיצה על תמונה שאהבתן, תוביל אתכן אל הפוסט המלא בבלוג שבו היא נולדה.
oritgidali.wordpress.com 
לא להתנגד למה שחלש, להעצים ליתרונות, איזה אהילים מופלאים, כמה סבלנות, מאיפה יש לך זמן?
חג אורית שמח!
איזה פוסט נהדר, תודה לך על השיתוף והתזכורת.
שיהיה לכולנו חג שמח ומואר במיוחד
את נהדרת ואני אוהבת אותך!
מקסים מקסים!!! חג שמח מואר ונהדר. זה גם מאוד מתחבר בעיניי למשמעות החג וסיפורו. המקבים הלכו עם מה שהיה- המיעוט שלהם והאמונה בצדקת הדרך למול רבים וכך ניצחו וגם הדליקו עם מה שיש-פך קטן של שמן, כי זה מה שמצאו וכן- האור זהר. במקום להספיק ליום אחד הספיק לשמונה ימים. 🙂
את ככ מוכשרת ומהממת. מקסים!
There is a crack in everything
That's how the light gets in.
נשיקות.
אהילים מקסימים!! וכן, גם מוסר ההשכל תוך כדי היצירה.
שיהיה לך (ולכולכם) אחלה 'חג של אור'.
🙂
יפיפה שאין מילים!
יפיפה, החורים כאן פשוט מושלמים
גאוני!
טוב בובה, את גאון!!!
עברתי על רוב הפוסטים והוכתרת כמלכת הפרוייקט!
מהמם!!!
המנורות המחוררות האלה פשוט מושלמות! (שלא נדבר על רקמת הצלב בתוכן…) מהמם!!
נהדר! עשית לי חשק גם לחורר את האמבטיה 🙂 מפתיע ויפהפה! רעיון נפלא
את מאירה את תיבת המיילים שלי. חג שמח!
אוף התגובות שלכם מוסיפות תמיד את העוד שעה של שמחה בסוף יום ארוך. תודה.
יצא מהמם אהובה! את מדליקה לי את האור.
ואללה יופי, אצה רצה גברת זליבנסקי ובלי למצמץ בכלל יצא לה האהיל המדהים הזה, לגמרי בקטנה, בין הכתיבה לכביסה. איך לדעתך אמורות קוראותייך המעולפות לשחזר דבר כזה?
ועכשיו אני שוברת את הראש איך לתרגם את המגבלה הזאת ליתרון. אולי עד נר שמיני אני אעלה על משהו.
יצאה מעולה. יש לנו מנורה מפלסטיק ( גם מאיקאה) אני חייב לנסות לעשות משהו.
תודה וחג שמח
כל כך מקסים! הולכת לאמץ את זה מתישהו… בטוח!!!
הראשונה יפיפיה, השניה מקסימה והשלישית גאונית.
תודה על הרעיונות.
גם בלי הפילוסופיה- מקסים מקסים מקסים !!! תודה!
הי,
מפרגנת מכל הלב, באמת עבודות יפות. תוכלי לרמוז היכן מצאת את מנורות המתכת הללו?
ע.
באיקאה.
מקסים ביותר ומיד בא לי לנסות גם אבל איקאה רחוקה לי ואני לא יודעת לצייר כל כך יפה.. אני אעתיק ממך. נראה לך שזה יעבוד גם עם חרס שאפשר לשתול בו נר?
איזו הארה! מנורות יפיפיות, ביצוע מושלם, וכל מילה נכנסת ישר ללב.תודה על פוסט מקסים וחג שמח!
היי רציתי לברר האם המנורות הללו מוצעות למכירה?
רק למי שקונה את כל הבלגאן שמתחתיהן.
חברים- תודה על הפרגון. אחת וחצי בלילה ואני שמחה בזכותכם כבר לקראת היום החדש.
וואו!!! רעיון מדהים וביצוע מהמם. אני מכורה כבדה לבלוגים כמו שלך, אבל עוד לא ראיתי הרבה דברים שיש בהם יצירתיות כזאת וביצוע כזה. הבלוג הזה הוסף רשמית לדברים שיום אחד אני אצטרך להיגמל מהם.
את כל כך יצירתית ולא רק במילים שזה תענוג להיות מנויה לבלוג שלך 🙂
הי אורית,
רעיונות מקסימים 🙂
נזכרתי בזכות אהיל התקרה שלך, שפעם בעידן ה"רווקות המשותפת" בניתי מנורת לילה דומה. גזרתי עיגול גדול ממפל שקוף (אז זה היה חומר "חדש") הורדתי ממנו חתיכה (בערך רבע) יצרתי חרוט רחב-בסיס. קניתי בחנות לגופי תאורה חוט חשמל עם מפסק, בסיס לנורה עם שני עיגולים שחורים שמוברגים עליו חיצונית (בהמשך הם הידקו את המפל השקוף משני הצדדים), על הנורה מהסוג הישן ציירתי עיגולים בצבעי זכוכית.
(חוצמזה יש לי בבית כמה שקיות מלאות ב…נונות. תודה!)
מהמם!
בא לי גם כזה!
איפה קונים צבעי ספריי כל כך יפים והאם זה יצליח גם עם מכחול וצבע?
ולגבי החירור: בתור אחת שמעולם לא נגעה במקדחה, האם הסבר קצר מבעלי יספיק כדי לעשות זאת?
הספריים מקפזולה ברחוב גאולה בתל אביב, בטוח יצליח גם עם צבע אבל צריך קודם פריימר לדעתי, ולגבי מקדחה- הכי קל בעולם. מכניסים מקדח ולוחצים. אני רוצה לעשות סדנאות בגואה לגבי שימוש במקדחה, זה לדעתי יותר משחרר מכל מדיטצית מעמקים. בהצלחה!
פינגבק: חג השמן • misspetel