מוטב כבר שאלך בקטנות

נגיד מכינים רק סיכת ראש אחת מקסימום שתיים. תמים.

אבל אז צריך מחזיק לסיכות וקופסא לאחסון המחזיק לסיכות ושולחן להנחת הקופסאות לאחסון מחזיקי הסיכות וחדר מאורגן להניח בו את השולחן שעליו הקופסאות שבתוכן מחזיקי הסיכות ובית מסודר כי החברות של הילדה באות לראות את החדר החדש שבתוכו השולחן שמעליו הקופסאות שבתוכן מחזיק הסיכות שבתוכן הסיכות. והנה- מה שהתחיל מסיכת ראש, מקסימום שתיים, נגמר בבית שלם מאורגן ומאיפה כל זה בא.

בדרך כלל אם אני רוצה ללכת בגדולות, אין לי ברירה אלא ללכת בגדולות. בהתאם אני מתחילה דיאטה בצום של שבוע מסיימת אותה בזלילה של שבוע, מסתערת על הארון ולא משאירה בו גרב על גרב, כותבת לא פוסט אלא סדרה שלמה, וכשזה מגיע לדברים הגדולים באמת מטיחה את כל גופי בגוף העולם, גם הלב שלי שם אז אולי העולם יענה לי בלב. אבל מסתבר שיש גם גישה אחרת: להתחיל לאט ולבנות את התנופה במתינות. נניח קבוצת הריצה שהתקבצה השבוע ברחובות. מתחילים מלרוץ שלוש דקות, שבוע אחר כך ארבע, שבוע אחר כך חמש. בסוף זה מגיע לארבעים ולא ראינו את זה בא. איזה יופי.

אני לא בטוחה שאני יודעת עד הסוף איך באמת לחולל בחיי סוג כזה של תנופה מתונה שלא קורית בבת-אחת, אבל אני מוקסמת מצניעות האמת של האלטרנטיבה. אולי דווקא הגדולות האמיתיות קורות למי שמוכן לחכות ולהתקדם לקראתן בקצב הנכון של הגדילה. והנה, כבר יש לי דוגמא של שתי סיכות שהוסלמו לקופסאות שולחן חדר ואז בית שסודר ואורגן. כבר יש לי דוגמא לזה שהצלחתי לרוץ (כבוד!) שלוש דקות. אולי אלמד דרך הידיים ודרך הרגליים ולא דרך המוח והלב שאפשר גם בקצב אחר.

ובינתיים- כמה תמונות של דברים שקורים בתהליך. את הסיכות ואת הקופסאות לסיכות צילמתי בפוסט הקודם, והנה גם השולחן של עופרי שהוכן מרגלי שולחן שמצאנו ברחוב:

כתבנו עליו בשבלונות ובצבעים. את התוויות עצמן צבענו בורוד כיסינו במדבקה וקילפנו אחרי הצביעה בצבע חום. השתמשנו במדבקות המצוינות של יעל ובעוד מדבקות שגזרנו מויניל:

והנה גם תמונות של הבית כולו מסודר-

טוב,

אין תמונות של הבית כולו מסודר. עד שהלכתי להביא את המצלמה הכל כבר הספיק לחזור למצבו הטבעי וכל כך התעייפתי מלרוץ שלוש דקות שממש אין לי כוח לסדר. שבת מנוחה לכולנו.

 

מודעות פרסומת

7 תגובות

מתויק תחת שונות

7 תגובות ל-“מוטב כבר שאלך בקטנות

  1. יש קבוצת ריצה ברחובות ולא סיפרת לי????? רצתי לראות….ולהצטרף!

  2. נדיה מניו יורק

    כל כך צחקתי שבקושי נשאר לי כח לכתוב תגובה, אבל הריצת שלוש-דקות שלך עשתה לי לא נעים, אז התאמצתי.
    והשולחן מתוק!

  3. חן

    יש לי חיוך גדול על הפנים… כיף 🙂

  4. אליפות… שלוש דקות ריצה? תמימות? מעריצה את התנופה (בשיא הרצינות הייתי מתפגרת אי שם אחרי דקה וארבעים). כפר סבא יצאה לכל המדינה את המאמאנט, ומי יודע אולי מרחובות תתפשט בשורת קבוצת הריצה לכל עבר…
    שולחן יפהפה. אוהבת מאוד + הרעיון הגאוני עם המדבקות הגאוניות

  5. איזה שוס זה השימוש במדבקות (שלא לדבר על ריצת שלוש הדקות 🙂
    ואם מישהי מסוגלת גם ליצור וגם שיהיה לה בית מדוגם- מקומה במוזיאון (בתור מוצג חד פעמי, כן?!)

  6. "לא כברוש… אלא כדשא באלפי יציאות זהירות-ירוקות." זה תמיד גם אתגר גדול בשבילי. איזה דיוק, איזו יצירתיות. מתאלף ומתעלף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s