הצעיף, מלחמת הכוכבים, והתודה העמוקה

קיבלתי אותו השבוע. את הצעיף מהפוסט שפרסמתי על הצעיף. ה- צעיף. ה- ה- צעיף. זה שכל כך רציתי  אבל לא יכולתי לקנות כי אני מאושרת לא מעושרת.

ישבתי עם תלמידה מוכשרת להפליא שלי ובסיום פגישת העריכה שלנו היא שלפה אותו והגישה לי אותו במתנה. חפץ מלא חפץ. בד ענק יפהפה ומנוקד חברבורות, נמר שמחייך אלי. מה מסתבר? שבזכות כל מיני גלגולים עסקיים שלה בעולם היא מכירה את היצרנית והיא השיגה את כליל היופי הזה גם בשבילי. הו! האוויר נמלא חג. כל המדפים בקפיטריה שבה ישבנו התכסו בקינוחים, הניאון שבתקרה הבהב כמו קריצה, המרק בעבע לכבודי.

כשיצאתי החוצה גיליתי שלא רק שהיא נתנה לי את הצעיף, אלוהים נתן לי את החורף, וככה היה לי יום מושלם ללכת בו מטווסת. מחוממת צוואר וזקופת חזה. גואה וגאה. אז מה אני רוצה להגיד?

שלו לא היה את הבלוג היא בכלל לא היתה יודעת שאני חושקת בצעיף הזה בלי גבול. לו לא היה הבלוג לא היה לי סיכוי לשיחה הזו שמביאה לפתחי צעיפים וחום, מחוות של חברות וחברויות ממש, את החסד של הקשב.

אני אסירת תודה בלבי גם על מתנת הצעיף ה-ה-צעיף, ובכלל על הצעיפים שקיבלתי מכל מי שקרא את הפוסט ההוא ההוא וידע מה עושה אותי מאושרת, ויותר מזה אסירת תודה על מתנת השותפות הזו שבה אני כותבת ויש מי שעונה, כלומר יש מי שמקשיב.

בתגובות שלכם (בפרט נניח אלו לפוסט האחרון על סבתא שלי, אבל בכלל) הפכתם ואתם הופכים את הפעולה שלי של כתיבה לפעולה של שיחה ממש. זו אנושיות במיטבה דווקא כשהיא בוקעת ממכשיר חשמלי וניאוני כל כך כמו מחשב. עולה בדעתי ההולוגרמה של הנסיכה ליאה באה אל אובי וואן קנובי ואומרת לו הלפ מי או בי וואן, יו אר מיי אונלי הופ. רק שבגרסא שבדמיון שלי הוא עונה לה, אם את מבקשת ומניחה שאני שומע, אז כבר עזרתי.

בזה שאתם קוראים ומדברים וטורחים להגיב, ולשלוח מיילים, ולשמוח איתי ולהתעצב איתי אתם מביאים אל חיי עזרת אמת. נתמכתי בכוחכם בשמחה הגדולה שפרצה לחיי עם יציאת ספר הילדים, נתמכתי בכוחכם בעצב הגדול שפרץ לחיי עם מותה של סבתי.

גיליתי בעזרתכם שוב דבר שאני כבר יודעת. שכל ספירה משמעותית צריכה להתחיל לספור משתיים. אין בעיני כמעט משמעות לאדם בדיד בעולם, יש משמעות לזוג ואילך. לשני אנשים שמדברים, שמתרגשים, שמחליפים ביניהם את כדור הגילוי שיכול לגדול רק במגע. לו לא היה הבלוג, לו לא היו העיניים הקוראות שלכם, והידיים המקלידות והלב הפתוח לשמוח ולהתעצב ולהיות גם בשביל מישהו חצי-זר, לא היה כדור הגילוי גדל כאן. בין אם זה גילוי שנוגע לאיך מכינים מיניאטורות, או גילוי לגבי שירה או גילוי לגבי אהבה ארוכה ומזדקנת.

אני זוכה בזכותכם לכתוב מתוך ביטחון שזו לא פעולה ריקה, להיות יותר מאחת. זה המון.

תודה.

אורית.

מודעות פרסומת

16 תגובות

מתויק תחת שונות

16 תגובות ל-“הצעיף, מלחמת הכוכבים, והתודה העמוקה

  1. נילי

    לאורית! הסתכלתי לפני מס שבועות בתכנית על פרשת השבוע בהשתתפותך והתפעלתי מאישיותך הכובשת וראייתך היחודית והיצירתית. נהנית בלי סוף לקרוא את הבלוג שלך. מאחלת לך המשך הצלחה בכל מעשי ידיך ומקלדתך. נילי

  2. נטאלי

    תודה לך על השיתוף והלימוד.

  3. ויקי עוזר

    שלום לאורית, אנחנו לא מכירות… קוראת אותך כבר הרבה זמן, נהנית, מתרגשת, ומעריצה את כישרון הכתיבה שלך….תמשיכי!!

  4. שרכי

    איזהו עשיר השמח בחלקו, איזה יופי שדברים קטנים גורמים לאדם עושר .המשיכי להתענג ולענג אותנו.

  5. את באמת מאושרת! ונהדרת. מקשיבה לקולך המיוחד מהאי שלי

  6. גייל הראבן קראה לזה האלפיון העליון של האושר. תודה על השמחה, יקרה.

  7. שירה

    אנ מתחילה להבין שאת באמת מיוחדת במינך. שירה (מהרבעיות)

  8. את כותבת כל כך יפה שזה כואב 🙂
    מעבר לזה, כיף להיות חלק מדו השיח הזה (והעלית בי מחשבות לגבי הסיבות שבעטיין הפסקתי אני לכתוב בבלוג שלי, לפחות באופן זמני….)

  9. המילים שלך מבטאות בדיוק חד כל כך את מה שחשבתי מזמן על הכתיבה בבלוג. לא חשבתי שקולמוס יכול להיות בעצם איזמל מנתחים, כזה שבהינף יד יהיה בכוחו להציג, באופן ברור וחד ורב מימדי, את מה שחושבים ומרגישים.
    המילים שלך, הו המילים שלך, מתנגנות לי בראש, ובלב עוד הרבה זמן אחרי שאני מסיימת לקרוא אותן…
    היי ברוכה
    הילה

  10. אתם רואים על מה דיברתי! שיואו!

  11. הו אורית,
    נראה לי צעיף עצום ומעצים.
    כן, ממש כמו הבלוג הזה שלך.
    את יפה.

  12. i

    אוף, רציתי להגיב המון על הפוסט הקודם ולא יצא לי, אז אני מגיבה עכשיו, בערך. את מקסימה ואת אחד הבלוגים שאני ככ נהנית לקרוא ועל אף העומס של התיבה שלי, אני לא אבטל את המנוי לבלוג המהמם שלך ל-ע-ו-ל-ם!!!!

  13. babytogo

    את מרגשת…

  14. טלי

    אורית,
    אחרי הפוסט הקודם,שבית את ליבי
    אני לא מכירה אותך, אבל חיכיתי בקוצר רוח לקרא אותך עוד ועוד
    עונג לעיניים המתבוננות בשורות הכתובות,עונג ללב ולנשמה.
    תודה גדולה על שאת מאפשרת לי-לנו להנות מיצירתך

  15. המילים שלך, או המילים שלך… שמצליחות להגיד בדיוק כל כך גדול את מה שחווים אנשים . תוסיפי לכך את החוויה של להכיר אותך ותקבלי אושר גדול. שלי.

  16. פינגבק: "בזכות הבלוג נזכרתי כמה כיף זה לכתוב" | כנס הבלוגרים | סלונה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s