יום הולדת ופנס בעין

הפוסט הזה נכתב לכבוד הקוראת שלי ליה ששאלה בתגובה לפוסט הקודם איך אני מנהלת את שעות הפנאי שלי. זו שאלה מלאת חיבה ופרגון ששמעתי מתוכה גם איזו תקווה לשמוע איך ככלות כל סערות היום אני מתיישבת לעיין בעיתוני עיצוב יפניים, להרהר על ספה לבנה, ולרקום הולי הובי בלב חדר ההובי הקדוש שלי.

ובכן, למרות הצער על כך שאני עומדת להפסיד את האדם היחיד שעוד יכול היה לדמיין אותי כשדוק של מצועפות משוך על פניו, אני חייבת להגיד לך את האמת. בשעות הפנאי שלי אני מפהקת. יש לי ארבעה ילדים, וכפועל יוצא להם יש אותי. זהו. זה מעגל כל כך קטן וכל כך הרמטי שכל דבר אחר כמעט ולא יכול להכנס אליו. לא שירה ולא רווחה. למען האמת אפילו זמן כמו שצריך לגבר האהוב עלי מכל הגברים כולם אין לי מספיק. שלא לדבר על הבית. אוי ואבוי. הרבה יותר מדי ספרים, הרבה פחות מדי חדוות ניקיון.

השיא של הבלגאן היה לפני כמה שבועות. יועצת בית הספר קראה לי כדי לנזוף בי על כך שבני מגיע לבית הספר עם שיער פרוע וחולצה לא מגוהצת. (ידעת שליום הזכרון לרבין צריך לבוא עם חולצה לבנה? ידעת שבשביל זה חייבים לעשות כביסה לבנה לילה לפני? ידעת שאם לא עשית כביסה לבנה תוכלי לשלוח את הילד עם חולצת הכותנה כפתורים שתמיד חיכתה מקומטת בתחתית הארון? ממממ.)

בדרכה המנומסת ניסתה היועצת לברר בעדינות אם הכל בסדר בבית, כי באמת גם הנעל של הילד קצת קרועה (שבועיים לפני בוא הגשם הסנדל נקרע. במקום להוציא עוד מאה שמונים שקל על סנדלים לשמינית עונה, תפרתי תיקון בחוט ומחט, ואוציא את מאה ושמונים השקלים על פסיכולוג לילד אחר כך) ובאמת האם הכל בסדר אצלנו?

ננזפתי מעצם השאלה. כן, הכל בסדר אצלנו אמרתי ואף הסרתי את משקפי השמש כדי להישיר אליה מבט שהלך והפך עצבני ככל שהשיחה התקדמה. אלא ששכחתי איך שהעין שלי נראית. שלושה ימים קודם לכן ענר נגח אותי מתוך שינה. כנראה ששירותי ההנקה לא מצאו חן בעיניו, או שהוא פשוט הסתובב ולא מצא את מקומו במיטה. טראח. העין שלי נראתה ככה:

הכל כסדר אצלנו, חזרתי ואמרתי. למה את שואלת?

את התדהמה ואת הגמגום שלה לא נראה לי שאשכח. כחחחחח. אבל בתשובה שנתתי לה אני נאחזת כל אימת שבאה האשמה העצמית להתקיפני. הכל באמת בסדר. ממש. אולי דווקא בגלל שויתרתי על כך שהכל תמיד ובכל חזית יהיה בסדר. הילדים קצת לא מאורגנים, הבית קורס מרב דברים שיום אחד יהפכו לחדר יצירה לבן וזורח אבל כרגע הם חסמים אנרגטיים בארגזים מגובבים, היועצת כבר בטח פנתה לשירותי הרווחה, אבל שום דבר מזה לא באמת נורא. כל זמן שהילד הולך לבית הספר בשמחה לא כזה קריטי באיזה סנדל בדיוק הוא הולך. אז חושבים עלינו בצדק שאנחנו מבורדקים, אז הבית לא חתיך, אז מה. ביחסים בין כולנו טוב? בלב טוב? גמרנו.

עוד דוגמא? הנה, הגיע יום ההולדת של ענר בן השנה. בבוקר הסבתות התקשרו להגיד מזל טוב, ואנחנו התחננו שהן לא תדברנה עם הילדים כדי שאף אחד לא יידע שהיום יום ההולדת של ענר ויסתכל עלינו במבט מאשים. כשהמידע בכל זאת דלף קנינו לכולם שוקולדים והבטחנו שנעשה מסיבה בשבת. זה היה לפני חודש. לא היתה ולא תהיה מסיבה. הוא בן שנה למען השם. ההיפוקמפוס שלו לא מסוגל לזכור מידע אז לא צריך להזין מידע. נהדר. אנחנו השלב הבא בתורתו של וויניקוט. לא רק גוד אינף מאט'ר, אלא אינף ויט דה גוד מאט'ר. כל מה שאפשר לא לעשות לא עושים. נקודה.

הצד השני של זה: מה שכן חשוב בעינינו בשבילנו ובשביל הילדים (כלומר: כל מה שחשוב רגשית) עושים מכל הלב. ממש.

למען האמת, את ממש עושה לי חשק לעשות סדרת פוסטים על ימי הולדת לילדים בגיל שבו הם כן מבינים ושמחים מההשקעה. סוג של מחווה לחגיגות שכן ובמיוחד צריך לחגוג, מחווה עקיפה ליום ההולדת האבוד של בני היפה, ופיצוי על אובדן מבטך החיובי עלי. יקח לי כמה שבועות להתארגן על זה, אבל אתחיל לבשל. עם תינוק שיונק מול המסך, עם חמש דקות לכתוב פה, ועשר דקות למצוא צילומים רלוונטיים שם, אבל זה יגיע. בינתיים, בתשובה לשאלתך- בשעת הפנאי הקרובה שלי, כלומר עכשיו, אני עושה משהו פשוט ויעיל. הולכת לישון. לילה טוב ותיכף בוקר טוב. תודה שעזרת לי לחשוב. שלך, אורית.

מודעות פרסומת

21 תגובות

מתויק תחת שונות

21 תגובות ל-“יום הולדת ופנס בעין

  1. חה חה. גדול. אני מאחורייך בתור לבעיטה ביועצות ביה"ס. ועוד יותר מאחורייך במה פתאום לעשות יום הולדת לילד בן שנה. רק שלא ברור לי על מה צריך פה להרגיש אשמה – אפשר להגיד לילדים הגדולים שבגיל שנה לא חוגגים יומולדת כי חתן היומולדת עוד לא מבין מה רוצים ממנו. מזל טוב וכל לחי ליום ההולדת הראשון (נראה לי שאם כבר – מגיע מסיבה ומתנות לאמא), ושפע שעות פנאי לשנה הבאה.

    מה שאני הייתי רוצה לדעת (אם כבר אפשר להזמין פה פוסטים) זה לא איך את ממלאת את שעות הפנאי שלך, אלא איך את מספיקה עם ילד בן פחות משנה לעשות את כל המיניאטורות האלה והיצירות המדהימות האלה ועוד להוציא ספר. איך? באמת איך? אני בקושי מספיקה לכבס ולהכין תיקי אוכל לבי"ס. ויש לי רק שלושה.

  2. קודם כל מזל טוב ואני מאחל לך הרבה כוחות פיזיים ונפשיים ושיותר אנשים יכירו את היצירתיות שלך.

    סוף שבוע טוב

  3. עירית

    פוסט גדול!:)

  4. מירי

    פוסט מעולה ואילולא היו לי רק שלושה ילדים, הייתי בטוחה שהמילים נכתבו הישר מהמקלדת שלי (כל כך הרבה ספרים כל כך מעט חדוות נקיון….)
    אני רק מוחה לגבי היומולדת.
    נחגגה לילד יומולדת, נאפתה עוגה והוא אפילו טעם ממנה בשמחה
    (אולי כי הוא היחיד שלא יודע עדיין להגיד:"איחס מה זה ולמה לא עשית את העוגת שוקולד הרגילה והפושטית שאנחנו כל כך אוהבים" כמו שהשאר אמרו בפרצוף חמוץ)
    יקירתי, הרווחה לא תגיע אלייך כל כך מהר. קודם הם יעצרו אצלי ואצל בת השנתיים שבחרה להתקלח אתמול במעדן והיום באיפור הסופר מלכלכך של אחותה.
    לעולם לא תצעדי לבד
    מחכה בכליון לפוסטי ימי ההולדת !

  5. פוסט הורס, תמונה מזעזעת(:
    רק בריאות

  6. מעולה. ועכשיו נרגעתי קצת, כי באמת חששתי שאת מושלמת (-: ואגב, הצעתי עדיין עומדת בעניין סדנת המיניאטורות בחנוכה. כמו שאמרתי, אני יכולה לארגן כמה בנות בגילאי תשע -עשר שישמחו לבוא אליך לסדנה כזו (תמורת תשלום, כמובןן).

  7. תיאור אמיתי כל כך ומדויק כל כך של המצבים האלה, הכמעט פרודיים על המפגשים עם אנשי המערכת הקפואה הזאת שנקראת משרד החינוך ועם החשיבה הממוסגרת שלהם. אבל גם קצת עצוב. בידי מי אנחנו מוסרים את הילדים שלנו, שאנחנו ממלאים אותם בכל מה שאנחנו, והם מגיעים למי שמתבונן בהם בדאגה כי החולצה לא מגוהצת.
    הפוסט המקסים שלך הזכיר לי את ה"בחירות החינוכיות" שלי עם שני ילדיי. . לעת עתה "התוצרים שהונפקו" מצדיקים את הבחירה. וחוץ מזה–אתה מקסימה כתמיד. אוהבת אותך.

  8. מוריה

    אהבתי והשתשעשתי ודווקא עכשיו את עוד יותר גיבורה, בעיניי לפחות.

  9. נדיה מניו יורק

    איזה כייף לקרא אותך ועלייך!
    (ובטח שלא צריך מסיבת יומולדת לבן שנה, רק שבילד הראשון עוד לא קולטים את זה).

  10. להגיד שהוצאת לי את המילים מהפה?
    שאם הייתי יודעת לכתוב כל כך טוב אולי כך הייתי כותבת?
    תודה.

  11. חייבת להגיב שוב, כי עכשיו ראיתי אותך כאן:
    http://www.xnet.co.il/design/articles/0,14563,L-3091063,00.html
    ברכות! מגיע לך! (:

  12. הילה

    אורית יקרה- ככה הם חיינו…. מזמן זנחתי את מלאכת הנקיון לטובת דברים חשובים בהרבה ומלכלכים כהוגן…. וכנראה שאצלנו הנהלת בית הספר לא שמה לב לכלום, כי הבכור שלי הלך יומיים עם סנדל מודבק בדבק צלוטייפ שהוא אילתר לעצמו אחרי שהסנדל נקרא. איש לא זימן אותי לשיחה… כנראה אנחנו קצת שקופים.
    התמונה עושה אכן אאוטצ'…..
    ומזל טוב לענר.

  13. חיממת לי את הלב עם הרשומה הזו. איזה כיף לקרוא שאת לא סופר אמא (לי יש רק 2 ילדים והבית קורס). הזדהיתי לחלוטין, ואשמח לשמוע רעיונות לימי הולדת לילדים עם היפוקמפוס מפותח. בת השש שלי באמת שואלת מתי נחגוג לה עם ילדי הגן (ועברו רק חודשיים וחצי מאז היומולדת שלה. חייבת רעיונות).

  14. נפלא! כל כך מרגיע לגלות אחיות ל"צרה".
    אין ספק שה-אתגר הוא לדעת להשקיע את הכוחות במה שחשוב ולהצליח לשחרר ולעגל פינות בשאר. ג'גליג עם יותר מידי כדורים עתיד תמיד להתרסק. צריך להניח כמה בצד כדי להצליח.
    אותי דווקא מעודד לשמוע על יועצת בית ספר ששמה לב לחולצה מקומטת וסנדל קרוע של ילד. נחמד לחשוב שיש עוד כאלה שרואות את הילדים ושאכפת להן.
    מקווה שהעין הסקסית כבר נראת טוב יותר.
    רק בריאות ומזל טוב לענר
    שרון

  15. כמה משעשע לקרוא כאן! ואני מוכרחה לומר שכשאני ראיתי את הפנס במציאות הייתי בטוחה שמדובר בבעל מכה עם סיפור כיסוי קלוש… לאחר שהצגת תמונה של התינוק המכה – הכל כבר היה ברור… לילה טוב!

  16. דקלה

    כ"כ מזדהה!
    כיף לקרוא.

  17. כמה זה כיף לדעת שאני לא לבד בסידרי העדיפויות שלי . ובטח שהכול בסדר-הכול מצויין. הכי מצחיק שאת שואלת אותי מתי אני עושה שאט דאון ואז כותבת פוסט בחצות הלילה 🙂

    • ליה

      הא ! מצחיק. את עדיין יוצרת , יצירה עם התחלה אמצע וסוף, זה מה שמגניב אותי. ליה , רוטרדאם, הולנד

  18. נהדרת את. "כל מה שאפשר לא לעשות לא עושים". כמה מדויק. ואני רק עם שלושה.

  19. אורית, אורית
    זה אחד ה-פוסטים שקראתי אי פעם. באמת. כנה עד כאב לב בערך.
    אוף, כמה שאת מעולה.
    איזה כיף לי שאני יודעת על קיומך 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s