נונה

לפני שש שנים חזרה נועה מהגן והממה אותי לחלוטין.

היא ניגשה לילד שפחדה ממנו, (וגם אני פחדתי ממנו. טרור שמשליטים ילדים בני חמש מפחיד בדיוק כמו טרור שמשליטים ילדים בני שלושים וחמש), ובמקום להתקפל אמרה לו שיש לו חיוך יפה, והזמינה אותו לבקר.

על פניו זה נשמע נורא. למה להחמיא לאנשים שצריך במקרה הטוב להתעלם מהם? ובכן, כנראה שחושי הילדה שלה זיהו שיש פער בין מה שהילד אומר או נכון יותר צועק לעברה, לבין מה שהוא לוחש, או יותר נכון שותק לקראתה. שבעצם הוא היה מאד רוצה להתקרב. עובדה. הוא הגיע לבקר כבר באותו יום, כאילו במקרה, מוקף בעדת בנים, אבל מאד חשוף. בעצם ילדון, בעצם די חנון, בעצם נרגש, מעמיד פנים שהוא לא נרגש, מחייך חיוך שהיה באמת יפה.

זה היה שיעור גדול, נקרא לו: מנצח מי שאוהב ראשון. מי שמסוגל למוסס את הפלונטר של שני צדדים פגועים או תוקפניים על ידי הזנה ישירה של מה שכל הזמן רוחש מתחת, המשאלה של כל צד להראות או להשמע. היא לא זייפה כלום, היא באמת חשבה שיש לילד חיוך יפה, אבל כמה אומץ ותמימות נחוצים כדי לדבר את זה ולא את ההפגעות שלה או את ההשתבללות האוטומטית והמהירה עד תדהמה שבטח היתה לי במקומה. איזו קפיצת אמונה אל חיקו של האמון.

כשנועה הלכה לישון ציירתי לה את הסיפור הזה. סיפור על ילדה אחת עשתה קסם של לאהוב ראשונה במקום להפגע ולהמנע מלדבר עם הפוגע לנצח נצחים.

שנים עברו. ופתאום, לפני כמה שנים באחד מאלף מעברי הדירה שלנו, הספרון שכתבנו פעם פעם התגלגל החוצה.

נועה שהיתה כבר נערה שמחה בו. היא קראה לי לראות וגם אני שמחתי בו. החלטתי להתחיל לעבוד עליו כדי להפוך אותו משרבוט לספר, צללתי לתוכו ובסוף התהליך שלחתי אותו להוצאת הספרים שהסכימה להוציא אותו לאור. יש יש יש. ספר ילדים. היתרון: לא ספר שירה, מזון צוהל לנפש היוצרת בלי חיבוטי המחילות של הכתיבה. החסרון: לא הייתי בטוחה שיש חסרון.

מאז עברו עוד שנים. יעל, העורכת החכמה של הספר לא זרקה אותי אבל זה סתם כי אין אפשרות חוקית להתגרש מאנשים שאתה לא נשוי להם. איך שיגעתי אותה. לא המאיירת הזו, לא זו, לא זו, לא ככה, מה דעתך, לא ככה. בסוף מצאנו את מאיירת הקסמים איה, שהפכה את נונה ואמא שאני ציירתי:

לנונה ואמא אמיתיות. מצוירות אמנם אבל עם לב אדם:

לאט לאט הובשלו גם שאר הדמויות, מכשיר הקסמים ועולם הספר כולו. אבל גם בשלב הזה, במקום להסתגר עם אלכס בחדר, להכנס להריון ולהביא לעולם עוד ילדים שיהיו חייבים לשמוע את הספר מוקרא להם לפני השינה שוב ושוב ושוב, עדיין התרכזתי בלהזרים פנימה השגות עריכה. הפעם על השער, על שדרת הספר, על מה לא. לאף אחד כבר לא היה כוח להיות מנומס אלי. בוקר אחד איה התקשרה ואמרה: אני שרה לך שיר המעלות ואת יולדת את הספר הזה. יאללה.

אז יאללה.

ביום שלישי הולכים לדפוס ואם לא יהרגו אותי שם, כי בטח גם אז יהיה לי משהו להגיד וכולם כבר לגמרי בקצה שלהם, אחזור מכשכשת בזנב עם ספר חדש בפי. חשבתי שאין חסרונות להוצאת ספר ילדים, אבל כן יש. זה מפחיד להוציא משהו לעולם ולסמוך עליו שלא ישתטח על המדף אלא יתעגל בלב של הקוראים הקטנים, שיהיה על באמת. טוב ששרו לי שיר המעלות לחזקני.

מודעות פרסומת

30 תגובות

מתויק תחת Uncategorized

30 תגובות ל-“נונה

  1. מותר לי לשמור את הקובץ ההוא עם הציורים תוצרת בית? כי סיפרתי ממנו כבר אלף פעמים להללי.
    מזל טוב, קוסמת.

  2. התרגשות וציפיה נרשמה פה!
    אחזיק אצבעות בשלישי – לך ולפועלי הדפוס 🙂

  3. מיר

    ההתרגשות בשיאה ואני כבר מזמינה הקדשה על העותק שאני ארכוש לעצמי
    (עכשיו תגידי שאת מרוויחה מהתמלוגים ואני אשבע לקנות אותו מתנה לכל העולם)
    מברוק מותק, זה מרגש מאוד מאוד

  4. אביטל

    מקסים ומחמם לב
    בהצלחה

  5. dafna

    בתור בעלת זכות שהיתה נוכחת בחלקים מהלידה, רציתי רק להוסיף ולאמר שהספר הזה הוא מהיפים שפגשתי , הסיפור עצמו וגם האיור, ויש בהם חן חוכמה ויופי גדולים מאד בדיוק כמוך.
    מזל טוב ואהבה 🙂

  6. ראיתי קצת קצת קצת את הסקיצות של ההתחלה.. ואני כבר יודעת שזה יהיה ספר מדהים!!!
    הרעיון מדהים, והציורים יפהפיים.
    ואת- הרי כל מה שאת 'נוגעת' בו – פרפקציוניסטית מוכשרת שכמותך- יוצא מדהים.
    בהצלחה- אוריתי !
    דינה.

  7. נרשמו דפיקות לב וחלושס… יכולה מאד להבין את ההתרגשות. מחזיקה לך אצבעות למרות שברור לי שזה קסם גדול.

  8. וואי וואי וואי – התרגשות!
    יהיה מקסים, זה בטוח. איזה כיף לכל הילדים שעוד לא יודעים בכלל איזה ספר מקסים מחכה להם.

  9. מקסים ומרונן את הלב והנפש
    שיהיה בהצלחה
    וספרי באיזו הוצאה זה יוצא האיש שלי מוכר ספרים ואדאג שיזמין לחנות

  10. זה נשמע כמו הקסם המושלם – זה שמתרגם את הפלא של הילדה הפרטית שלך לכזה שיעזור לעוד ילדים למצוא את הפלא הזה בעצמם.
    שיהיה בהצלחה ביום שלישי (אמא שלי תמיד אומרת לצאת ברגל ימין מהבית, בשביל המזל) ושהתינוק החדש הזה שלך יצא לעולם ויקנה לו אוהבים רבים.
    לימור

  11. אבישג

    בשבוע שבו למדנו כולנו שחמלה אנושית יכולה להיות נטולת אגו ושחופש הוא חופש הוא חופש, אי אפשר שלא לקחת את התובנה הילדית המקסימה של הבת שלך על "לאהוב ראשונה" גם את מי שנראה ומתנהג כתוקפן, למגרש הפוליטי המטורלל שלנו. בהצלחה עם הספר. נשמע פשוט מקסים.

  12. גם אנחנו מתים על הספר, עוד לפני שיצא. שיהיה בשעה טובה.

  13. מזל טוב אורית,
    החלפת המתנות המתמדת הזו,
    בינך לבין ילדיך, מרגשת אותי
    עד דמעות בכל פעם מחדש.
    וזה שהיא לובשת צורת ספר עכשיו,
    זה, נו, טוב נגמרו לי המילים.
    חיבוק גדול לך,
    ב ה צ ל ח ה !

  14. יקירתי
    מרגש מרגש
    אני מחכה לשעת סיפור, לשמוע אותך מקריאה ממנו

  15. סיריא

    יואו זה קורה על אמת! מזל טוב מאוד! אני בטוחה, עוד לפני שקראתי, שהסיפור יתכרבל אצל הילדים בפנים ויתעורר אחר-כך, וגם ינבח כשצריך.

  16. sarahseka

    הספר כבר התעגל בדפנות חדרי ליבי, הוא נשמע משמח הורים וילדים!
    בהצלחה

  17. אני לא זוכרת אפילו איך הגעתי לבלוג שלך, אבל אני גומאת את עמודיו ומתענגת, ונהנית מאוד לברך אותך. התחדשי!

  18. פינגבק: צרחנית אינטרנט | אני יודעת על מה אתה חושב

  19. מימי פרוכטר

    שלום אורית,
    אבא שלך שכמובן גאה בך מאד שלח לי את הידיעה בקשר לספר. הצצתי בדפים הראשונים ומיד התאהבתי ברעיון ובאיורים המדהימים של איה ותיכף רכשתי לי 4 עותקים. אחד לנכדתי והאחרים לנכדות של אחותי.
    יישר כח.

  20. אילת

    נעים להכיר!

    לבת שלי קוראים נונה ויש לה שיער ג'ינג' ערמוני כמו בציור!
    אני רצה לקנות את הספר…

  21. סופסוף מצאתי חלון הזדמנויות (שני איתך, והפעם אינטרנטי ולא טלפוני) ואני קוראת על חבלי הלידה ומאחרוי הקלעים. מרתק יהיה לקרוא את הספר. נראה לי שיהי לי מה ללמוד ממנו לא פחות. איזה ילדה אמיצה ויפה יש לך…. מזל שיש אותם.
    ושתדעי בגללך אני חושבת "בועות" כבר כמה ימים
    אפרת

  22. מקסים, מקסים, מקסים. שנים השתעשעתי עם הרעיון לכתוב ספר ילדים אבל אין לי אומץ. אחפש את הספר בחנויות הספרים. עם השפע שקיים היום בשוק קשה לבחור ספרי ילדים, אז בדרך כךך אני פונה לקלאסיקות שאני מכירה כמו "קופיקו" וכדומה.

  23. וואו. כ"כ מרגש. בתור אחת שגם לה יש "ילד" מהסוג הזה מזדהה ומתגאה. והבת שלך…. אי-מא! מ ד ה י מ ה !!! ח"ח.
    🙂

  24. פינגבק: נוּנָה באה לבקר « סלט מחשבות

  25. shusha

    מהתקציר שכתבת על הסיפור זה מזכיר לי אותי לפני שבוע, הזמנתי אלינו הביתה ילד מהגן של הבן שלי, ילד קצת בעייתי ושובב, שהציק לבן שלי הרבה מתחילת השנה. חשבתי שאם אנסה לרכך אותו ולתת לו תחושת שייכות חברתית בגן, הוא ירגע קצת… טעיתי, היה נורא, הוא עייף אותי כמו ששלושת ילדי יחד לא מצליחים לעייף אותי.
    סתם משתפת…
    הספר נראה מקסים והאיורים מדהימים…

  26. היי,,
    אני גננת,
    לפני שבועיים סיפרה לי אמא מהגן על הבן שלה, שפגש בגן המשחקים ילדה שלא הפסיקה להעליב אותו ואת אחיו.
    "אתם מכוערים ואני יפה!"
    קראה לעברם בין השאר.
    והוא, בכנות מדהימה ענה לה "נכון, את יפה, אבל גם אנחנו יפים".
    את שארית הזמן בגן המשחקים הם כבר שיחקו יחד בשלישיה.
    בזכותך נזכרתי בסיפור הזה.
    אחפש את ספרך לספרו לילדי הגן
    תודה

  27. ענבר

    אורית,
    איזה ספר מקסים… קראתי עליו כבר בכל הבלוגים של התופרות המוכשרות (שהן גם נשים נהדרות בפני עצמן) במסיבת הבדים של נונה, קראתי אותו כבר עשר פעמים לפחות לשתי בנותיי במהלך השבוע האחרון, מאז שרכשתי אותו באחת מחנויות הספרים, ועכשיו קראתי על חבלי לידתו…
    תודה לך על השיתוף, על הכנות ועל הפירוט, תודה על הכשרון, המלים והנועם, תודה על הבחירה המצוינת באיה שמרגשת אותנו במשיכת מכחולה ותודה ענקית לך על נונה שעוזרת לנו להבין את מה שסביבנו יותר טוב…
    ענבר

  28. פינגבק: נונה | kparparim

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s