אורית גידלי- מי את?

נשים, כך אומר מחקר פסיכולוגי מפורסם, מגדירות את עצמן קודם כל כאשתו של, אמא של, ורק אחר כך כ- אני.  גברים, לעומת זאת, יתחילו ב-אני . אני כזה ואני אחר, ואולי בסוף הם יאזכרו אנקדוטלית שהם גם אבא של וכו'.

פחחחחח, נשים. אני אעשה את זה כמו גבר וישר אגדיר מי אני. הנה זה בא.

אני.

אני אשתו של אלכס בן ארי, משורר מחונן, ויחד איתו אני מגדלת את נועה הלל עופרי וענר אהובי הלב, אני שותפתו של אשכול נבו, סופר מחונן, ויחד איתו אני מנהלת את בית הספר לכתיבה של סדנאות הבית, ומנחה סדנאות כתיבה לתלמידנו המוכשרים מני מוכשרים.

כשיש לי זמן לאמנות אני של השירה. שלושה ספרי שירה שלי התפרסמו בהוצאת הקיבוץ המאוחד ויש אפילו קישור לביקורות בשביל להשוויץ, וקישור לחנות למי שרוצה לרכוש את 'ערש', את 'סמיכות' או את 'עשרים נערות לקנא', או את המבחר הדו-לשוני מתוך שלושת הספרים.

ביקורת של אלי הירש על ערש

ביקורת של יצחק לאור על סמיכות

ביקורת של אלי הירש על סמיכות

קישור לחנות הספרים 

ולמבחר דו-לשוני משירי בתרגום לאנגלית

אני אמא של נונה קוראת המחשבות, ספר הילדים שכתבתי ועכשיו הוא נוסע בעולם ומתורגם לשפות מוזרות, ואמא של נונה ומחק האויר שהוא אחותה הקטנה של אותה נונה שכבר גדלה.

אני בת של, אחות של, תלמידה של, חברה תודה לאל של , ואוהבת של. למעלה יש תמונה שלי, אחת היחידות שבהן אני נראית רזה מכפי שאני באמת.

וזהו בעצם.

אפשר לכתוב לי, אם כי הסיכוי שאענה משהו אינטיליגנטי בעת שילדי מצפים הרמטית את המחשב הוא די קטן. אפשר פשוט להנהן לשלום. אני יודעת בוודאות שארגיש בשלום הזה בעולם באיזה אופן. שלום שמזכיר לי שלהיות של, אמא של, זוג של , שותפה של,  מורה של, או ידידתו הסמויה של מישהו שקורא אותי, זה דבר שיש בו הרבה יותר משמעות מאשר להיות סתם אני.