מוטב כבר שאלך בקטנות

נגיד מכינים רק סיכת ראש אחת מקסימום שתיים. תמים.

אבל אז צריך מחזיק לסיכות וקופסא לאחסון המחזיק לסיכות ושולחן להנחת הקופסאות לאחסון מחזיקי הסיכות וחדר מאורגן להניח בו את השולחן שעליו הקופסאות שבתוכן מחזיקי הסיכות ובית מסודר כי החברות של הילדה באות לראות את החדר החדש שבתוכו השולחן שמעליו הקופסאות שבתוכן מחזיק הסיכות שבתוכן הסיכות. והנה- מה שהתחיל מסיכת ראש, מקסימום שתיים, נגמר בבית שלם מאורגן ומאיפה כל זה בא.

בדרך כלל אם אני רוצה ללכת בגדולות, אין לי ברירה אלא ללכת בגדולות. בהתאם אני מתחילה דיאטה בצום של שבוע מסיימת אותה בזלילה של שבוע, מסתערת על הארון ולא משאירה בו גרב על גרב, כותבת לא פוסט אלא סדרה שלמה, וכשזה מגיע לדברים הגדולים באמת מטיחה את כל גופי בגוף העולם, גם הלב שלי שם אז אולי העולם יענה לי בלב. אבל מסתבר שיש גם גישה אחרת: להתחיל לאט ולבנות את התנופה במתינות. נניח קבוצת הריצה שהתקבצה השבוע ברחובות. מתחילים מלרוץ שלוש דקות, שבוע אחר כך ארבע, שבוע אחר כך חמש. בסוף זה מגיע לארבעים ולא ראינו את זה בא. איזה יופי.

אני לא בטוחה שאני יודעת עד הסוף איך באמת לחולל בחיי סוג כזה של תנופה מתונה שלא קורית בבת-אחת, אבל אני מוקסמת מצניעות האמת של האלטרנטיבה. אולי דווקא הגדולות האמיתיות קורות למי שמוכן לחכות ולהתקדם לקראתן בקצב הנכון של הגדילה. והנה, כבר יש לי דוגמא של שתי סיכות שהוסלמו לקופסאות שולחן חדר ואז בית שסודר ואורגן. כבר יש לי דוגמא לזה שהצלחתי לרוץ (כבוד!) שלוש דקות. אולי אלמד דרך הידיים ודרך הרגליים ולא דרך המוח והלב שאפשר גם בקצב אחר.

ובינתיים- כמה תמונות של דברים שקורים בתהליך. את הסיכות ואת הקופסאות לסיכות צילמתי בפוסט הקודם, והנה גם השולחן של עופרי שהוכן מרגלי שולחן שמצאנו ברחוב:

כתבנו עליו בשבלונות ובצבעים. את התוויות עצמן צבענו בורוד כיסינו במדבקה וקילפנו אחרי הצביעה בצבע חום. השתמשנו במדבקות המצוינות של יעל ובעוד מדבקות שגזרנו מויניל:

והנה גם תמונות של הבית כולו מסודר-

טוב,

אין תמונות של הבית כולו מסודר. עד שהלכתי להביא את המצלמה הכל כבר הספיק לחזור למצבו הטבעי וכל כך התעייפתי מלרוץ שלוש דקות שממש אין לי כוח לסדר. שבת מנוחה לכולנו.

 

7 תגובות

מתויק תחת שונות

סיכות לסוכות ונס הפח

טוב, אחרי התפרצות הזעם החצי מוצדקת שלי, נשובה לסדרת התיקונים. והפעם: חוויה מתקנת לפעם ההיא שבה סיפרתי חבר שלי ושכחתי להוסיף את המסרק המרחיק במכונת הגילוח. התוצאה: פאניקה.  הוא התמחה אז ברפואה כירורגית ואכן נראה כמו מישהו שתיכף שולף סכין, הפציינטים שלו התחילו להתנהג ממש יפה ולקרוא לו בשם המשפחה, והכי נורא- לא היתה ברירה אלא להתקשר לאמא שלו ולספר לה מה קרה.

אין לי מושג איפה הוא בעולם, מעניין למה הוא לא שמר איתי על קשר, אבל אני יכולה להציע לו תיקון לא ישיר: להרבות את השיערות היפות בעולם. קדימה בנותי.

הכנת סיכות קוקיות קשתות וכל מה שמעלה את רמת הדופמין הכללית בגוף:

חופשת החגים קיבלה את שם הקוד סיכות לסוכות ובהתאם הוקדשה להכנת קשקושים לשיער. הדרכות מעולות ברשת, והנה התוצאות:
1. כפתורים מכוסים בבד. אפשר גם לתפור אותם ידנית  2. כפתורים שהושחלו על סיכה פשוטה. הסיכה נצבעה בלכה לציפורניים. 3. סיכות מכוסות בד עם מילוי ספוג דקיק. 4. תפירה ידנית עם לבד מנוקד  עליו למדתי מהבלוג הנפלא של אלין והתקמצנתי עליו עד שבסוף נשברתי 5. פפיוני הקסם  6. אפשר גם (לא צילמתי פה) שבשבת מבד עם פליזלין. אפשר גם ישר מלבד 

הכנת התסרוקות לליווי הסיכות

יש סיכות? צריך תסרוקות בשבילן. למרבית האמהות זה הולך איכשהו בקלות כל העינוי הסיני הקרוי בטעות צמה. ובכן, אני לא כל האמהות אני בקושי כל האמא שאני. חצי בוקר ניסיתי שוב ושוב לעשות לעופרי צמה סינית וכשסוף סוף יצא לי משהו סביר נועה הסתכלה ואמרה שאם אחותה מתכוונת לצאת איתה ככה לרחוב היא תנטוש אותה במעלית. הפתרון שנמצא בסופו של דבר למנת משכלי (תודה לקרנולה על הקישור) נקרא לופלי. מין פלצור שמאפשר לעשות תסרוקת מתוחכמת בלי לקיים את התנאי המקדים של להיות חכם. כל מה שצריך זה למשוך את הקוקיה לתוך הקוקיה. האמת, אפילו לא חייבים לופלי כי אפשר פשוט לעשות קוקו, לפתוח מיפתח קטן סנטימטר מעל הגומיה להשחיל אליו את כל הקוקו ולמשוך. יוצא יפה כמו באירופה וקל כמו באמריקה מי צריך את סין.

והכנת כלי אחסון לכל טוב השיער הזה

הו! וכאן באמת ההתגלות. כשהתיישבנו להכין כלי אחסון לכל דברי השיער הסתבר לנו שכל פחיות הסימילאק הריקות הן בעצם יציאה מופתית.

ספריי צבע אשכרה משנה את צבען בלי להתקלף בקלות (את מכסי הפלסטיק כן צריך לצבוע קודם ביסוד או פשוט להשאיר בצבע המקורי הזהוב). וטוב מכך- השקעים הלא כל כך חינניים של קופסת הסימילאק הם יציאת היציאות כי הם בגודל של קשת של ילדה. כך אפשר להחזיק מבחוץ את הקשתות ומבפנים את הסיכות והקוקיות.

ושתי גלישות על גלי הרעיון הזה

אוקיי. פח וספריי הולכים מצוין ביחד- ומסתבר גם שמגנט נדבק מעולה לפח. ובכן, יש לנו כל מה שצריך כדי לשחק ולפתח למשל את:

מתנת העוגיות שהמתכון מונח עליהן במגנט יפה-

והמתנה לאח שלי שאני רוצה שהוא יהיה מאושר עד השמיים. בהתאם: קופסת תכלת שבתוכה ענן (יש שערות סבתא כאלו בחנויות רוסיות ארוזות בוואקום) ושיר יפה של חלפי- עם קומץ שמיים ביד הייתי עובר את חיי-

פח. ספריי. מגנטים. הו הצירופים שעוד יבואו מזה: קופסת פח שבתוכה מגנטים של בגדי בובה, הבובה מצויירת על הפח מבחוץ וכל הזמן מחליפים לה בגדים, ערכה ללימוד שעון עם כל המספרים בקופסא והשעון מצוייר על הקופסא, לוח שנה מגנטי שמחליפים לו את המספרים, שלא לדבר על מכונת שירה: קופסא עם המון מילים שצריך להגריל ממנה עשר מילים ולכתוב מהן שיר על גבי הקופסא. יש עוד מיליון שילובים ורעיונות, מרב אפשרויות השיערות שלי סומרות והנה תיקון קוסמי נוסף. עשיתי למישהו קרחת ועכשיו כל שערותי אחוזות חשמל. שוב ושוב אני מגלה שבגלוי אלוהים כותב סיפורי מתח ואימה, בסתר הוא משורר.

תיהנו!

23 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

פרסומות

האם שמתם לב שוורדפרס התחילו לשים בבלוג הזה מדי פעם פרסומות מעצבנות מעצבנות כאלו שבאמת מעצבנות? מיד התקשרתי לאלכס והודעתי לו שזה קו אדום וזה לא ייתכן ופרסומות זה איכסוש ואנחנו סוגרים את הבלוג. אלכס ניסה להזכיר לי בעדינות כמה אנחנו אוהבת לכתוב את הבלוג וכמה אנחנו שמחה בזכותו,  והציע שאנחנו תדבר איתו אחרי שהיא ישנה על זה.

איזה לישון. עד שלוש התהפכתי במיטה מרב עצבנות מקדמית וקופאין, אבל היה שווה: אנחנו יודעת מה לעשות. לנקום! כמובן שלא אסגור את הבלוג אני לא עד כדי כך ג'ינג'ית, אבל אכריז על מכת נגד. פרסום הוגן. כן! באופן רצוני ועצמוני אפרסם כמה פעילויות תרבותיות שבאמת נכון בעיני לפרסם. הקריטריון: דברים שאנשים עושים מתוך תשוקה גדולה לדבר עצמו.

ובכן:

  • השבוע מתחיל קורס שמעביר אלי הירש על שירה מקראית במכללת עלמא. אני מלנקקת לפירוט מלא של הקורס אבל תנו לי לסכם לכם את העניין : שירה, מקרא, נביאים, שיר השירים, התלהבות, אכסניה יפה, והכי חשוב- מרצה חכם חכם עם קשב טקסטואלי עמוק. בקיצור- הו אלוהים!
  • בתחילת החודש הבא יש כנס של אתר 'הפנקס' בנושא ספרות ילדים. איזה יופי. וגם מה שהחבר'ה האלה עושים בתוך התרבות ככלל נפלא בעיני כי הם מתייחסים לספרות ילדים כאל התרבות הגבוהה שהיא ויוצרים סטנדרטים של רצינות ועומק. אמן. כשהם יתירו לפרסום את אסופת השירים היפהפיה שהם עובדים עליה אנסה להעלות מתוכה לבלוג.
  • איזה דבר אתי ומרהיב זה קורסרה- מערכת קורסים חינמיים של המרצים הטובים בעולם. המלצתי: קחו את הקורס של אל פילריס למבוא לשירה אמריקאית. אדיר לראות מישהו שמתרגש ממה שהוא עושה ונכנס לכיתה שלו לא כדי לצאת גאון אלא כדי להדביק אותם בהתרגשות. קצב דיון מהיר, שירה שהיא לפעמים מצוינת ולפעמים סתם מעניינת, וביצוע בלתי נשכח של המרצה לשיר של הברונית אלזה וון פרייטג לורינגהובן.

זהו! אני הולכת לבהות עוד קצת בפרסומות המעצבנות של וורדפרס בבלוג ולנסות לשמוח  בשביל תאגידי הענק שהן עוזרות להם. אחר כך אשבור את המסך, ואתהלך זועפת עד הערב. זו התכנית. הראיתי לי מה זה. בוקר טוב!

7 תגובות

מתויק תחת Uncategorized

לוח שנה אדיר

כמה שלטים ממש מקסימים נשלחו אלי בימים האחרונים בעקבות פוסט המתנות, והזוהר מכולם היה הרעיון ששלחה תמר. הנה הוא בא:

לוח-שנה משפחתי

תמר איתרה קבוצת רחובות שקרויים בשמות חודשי השנה העבריים. היא הציעה לצלם את הילדים ליד כל שלט ולעשות מזה לוח שנה שהתמונה הרלוונטית מפארת בו כל חודש. גאונה האישה!

יש את כל החודשים באיזור רחוב הלח"י בתל אביב (כל תוכנת מפות תגלה לכם איפה בדיוק), תמר מספרת שיש גם באשקלון ובעוד ערים. בקיצור- סטארט אפ. תיהנו!

וגם -

שלטי זהירות

למרות שעוד לא הכינו שלטים למה שבאמת צריך להזהר ממנו (זהירות מוקש רגשי, זהירות פצצת אטום) הנגב מלא בשלטי זהירות גמל וזהירות יעל. יעל! כמעט כל החברות שלי עונות לשם יעל! מעולה! בהתאם הכנתי למשל שלט לדלת לחברתי יעל הקיפודה לכבוד המכירה שלה היום:

שיהיה בהצלחה!

8 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

וגם מתנה ליום נישואין

לאהוב אותך זה לראות את השם שלך זורח מכל מקום.

יום נישואין שמח!

נ.ב

להסברים על איך מצלמים את אפקט הבוקה הזה אפשר לקרוא כאן לדייק כאן  ולקבל השראה כאן. אני רק אוסיף שאתם מחפשים קסם שקורה מחוץ לפוקוס, אז שחררו את פקסוסה האוטומטי של המצלמה, התקרבו ככל האפשר למקור האור ותנו לאפקט להפתיע אתכם.

אני בטוחה שגם זה, בדרכו המוזרה, קשור לאהבה.

5 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

וגם מתנה לבית חדש

ובענייני מתנות-

איקאה, הבלונדינית האהובה עלי, מציעה לקהל סוגדיה שטיחי כניסה לבית בכלום כסף. מעולה! הנה מגיעה מתנה מדליקה לדירה החדשה:

קונים שטיח, מכינים שבלונה ומרססים עליה בספריי את כל מה שרוצים לכתוב. או- טוב מזה- מכינים שבלונה מנייר פריזר, מגהצים על השטיח (למרות האזהרות השבדיות המפורשות שלא לעשות את זה לשטיח- לגמרי אפשר, לפחות במגהץ הלא קיטורי שלנו בחום רגיל), צובעים מקלפים ומגישים. טדדה!

ואפשר גם לעשות אחד כזה סתם לכבוד חזרה מרגשת הביתה, כמו השטיח שהכנו לאבא שלי שחזר אתמול מאשפוז אחרי החלפת ירך (כל זמן שמשאירים את הלב המהמם שלו, זה בסדר גמור מצידי שמחליפים את הרגליים):

11 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

כשנגיע לגשר נעבור אותו כמו שני עיוורים

אז שני חברים שלנו התחתנו בכנרת. כנרת זה המקום שמגיעים אליו אחרי שעוברים את כל הגשרים של כביש החוף. ממממ. גשרים. מתנת החתונה ממש הציעה את הרעיון של עצמה: הדפסנו שלטי ענק של מזל טוב, יצאנו מוקדם בבוקר יחד עם עוד חברה, ותלינו שלט על כל אחד מהגשרים בדרך לחתונה. כיוון שעפנו על עצמנו, בכל זאת פעם ראשונה ואחרונה שבה אנחנו משתמשים באזיקונים, גם צילמנו כל שלט ושלט ותכננו לתעד אז זה כמזכרת-עד לזוג הצעיר.

ידענו שהם יוצאים לדרך בעשר. בעשר וחצי התקשרנו:

-הי

-הי

-מה העניינים?

-בסדר

-משהו חריג בדרך?

-לא, למה.

למה. יא אהבלים. כל הדרך לצפון שלטים עם השם שלכם. כעבור עוד חצי שעה התקשרנו שוב:

-הי

-הי

-מה העניינים?

-בסדר

-משהו חריג בדרך?

-לא, למה.

אני מקללת את הקלאסה שבה אמרנו גם הפעם – נחכה. בסוף הם ישימו לב. איזה ישימו לב. אני הרי מכירה את החברה שלי ואוהבת אותה למרות מי שהיא: גם בדרך לחתונה של עצמה היא לא נחה. היא ובעלה ישבו במושב האחורי של הרכב וכתבו את נדרי החתונה שלהם מבלי להרים את הראש. ומי נהג? שני חברים שלהם מהודו שלא מדברים מילה עברית וכל שכן לא קוראים מה כתוב על השלטים העבריים שכל אזיקון ואזיקון שלהם קשור ביד אמן.

כשהחברים שלנו הגיעו לכנרת, מנופפים בנדרי החתונה וחפים מראייה ניחמנו את עצמנו שלפחות צילמנו.

בלילה נכנס פורץ לבית שלנו. הוא גנב את המצלמה עם כל התמונות בתוכה.

אם זה לא מצדיק חוויה מתקנת אני לא יודעת מה כן.

מתנות נישואין- הנה זה בא:

שלט לדלת

להמון ישובים יש שמות ולהמון רחובות יש שמות. זו כזו עובדה מועילה כשרוצים להכין שלט לדלת לזוג הצעיר, כי די בקלות אפשר למצוא את שם המשפחה שלהם או את שמותיהם הפרטיים על גבי שלטים במרחב הציבורי. אם לא על שלט של רחוב, אז על שלט של שם ישוב.

כשמוצאים שלט כזה מצלמים אותו, הופכים אותו לדרמטי בעזרת תוכנת עיבוד תמונה חביבה וקלילה, והופ- מתנה מקסימה ללוות את הצ'ק המוקסם. אם לא מוצאים שלט עם השמות בקלות אפשר לחפש מראש בכל תוכנת מפות, אבל הרף לבכיינות, אפילו לזכריה(!) מצאנו פעם שלט, אז באמת שיש שלטים להכל. יש דרור ויש אור יש ניר לכל סוגיו ויש אפילו נילי, דבר שצבט את לבי במיוחד כשנסענו השבוע לנגב. ועוד לא דיברתי על שמות משפחה: יש מזרחי יש יעקבי יש גולדברג ויש- וזה מתאים לכל המשפחות – אברבנל.

הנה למשל השלט לדלת של עצמנו. קבלו:

האמת, צריך להקים מאגר כזה של שלטי שמות. האמת, באמת צריך. האמת, בפעם הבאה שאתם רואים שלט עם שם של מישהו עצרו לידו, צלמו ושלחו לי (ראו אייקון משמאל 'לשליחת מייל'). אם יהיה לנו מאגר של שמות שאפשר לעשות איתו משהו אעבד את התמונות ואעלה לרשת לשימושנו המשותף.

שבץ-נא חתונה

והנה עוד מתנת חתונה שאף פורץ לא יחמוד, אלא אם כן לפורץ קוראים יותם ולאשתו קוראים יעל, אבל אז גם יהיה ממש קל לאתר אותו ב-144 ולסגור עניין.

הרעיון פשוט-

מכינים מריבועי עץ שאפשר לקנות בחנויות יצירה את אותיות השבץ נא המאייתות את שמם של בעלי השמחה. מגישים אגב התחייבות להכין בעתיד גם את שמות כל הילדים. כשבנינו כזה לידידינו שהם באמת זוג נדיר גם הוספנו את המשבצת הכיפית של ערך המילה משולש, כי זה מה שחתונה ואהבה וזוגיות עושות ממילא לכל אות ולכל תו שמונח עליהן.

מתלה טבעות נישואין

כל מה שצריך בשביל זה זה כף יד שתולשים מבובות המודל שמדי פעם מוצאים זרוקות ברחוב. קריפי, אני יודעת אבל כשמעדנים על ידי הוספת כפפה יפה ומדביקים על לוח עץ זה אשכרה נראה פיוטי:

יש לי אגב עוד יד כזו ואם מישהו צריך אשמח לתת. זה נורא מפחיד לגלות אותה מציצה אלי בכל פעם מהתחתית של סל הכביסה, מקום שענר העביר אותה אליו אחרי שהוא גילה לאכזבתו שהיא לא חלק מחברה דמיונית.

ואם אנחנו בענייני מתנות, אז גם רעיון למתנת יום הולדת שניסינו על אלכס:

לאלכס יש את חשבון הטוויטר הגאוני של כל הזמנים. ביום ההולדת שלו לא היה מתאים יותר מלהכין לו קופסה שבתוכה מגנטים עם ציטוטי טוויטר נבחרים שכתב.

ככה כל המקרר התמלא בממרות-שפר תוצרת בית. אני לא אטרחן אתכם במימרות השפר האלו כי אין דבר מתיש יותר מאישה שמספרת את החוכמות של בעלה, מצד שני זה הבלוג שלי ומה תעשו לי, הנה זה בא:

"הבעיה היא פחות קבלת ההחלטות ויותר הקבלה של ההחלטות שקיבלת"

או עוד בעיה שאלכס מצא:

"הבעיה היא שהמייל ששלחתי הגיע רק עם מה שכתבתי בו"

או הציוץ החביב על נועה:

"לאכול את העוגה ולהשאיר את עצמך שלם"

המגנטים התקבלו בצהלות ונראה שזו ממש מתנה שווה לכל מי שמתחזק טוויטר איכותי, או אפילו בלוג שאפשר לזקק ממנו אמרי- שפר. יש משהו במדיה החדשה שמאדה את כל היופי שנאגר בה, וזו מין מלחמת-לקט שכחה לאסוף את כל הדברים שפעם זהרו ואז נשמטו, ולתת להם עוד סיבוב בלבם של בני הבית.

תיהנו!

12 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות