אז השידה

מישהו זרק אותה ליד איזה פח. מקולפת פורמייקה, מדף קורס, קצוות מהוהים. אם השידה הזו היתה בנאדם היא היתה מחפשת טלפון של פסיכולוג ואז לא מתקשרת אליו מרב דכאון.

רק כדי להמחיש עד כמה נורא היה המצב- במקור צילמתי תמונה של השידה אבל אלכס מחק אותה מהפלאפון שלו כשהוא ניקה תמונות נפל. עגום ביותר בקיצור, אבל  כבר ממבט ראשון אפשר היה לראות שיכול להיות לה גורל תכול יותר. 

אז ניסיתי לשווא להזיז אותה מהמקום. הירקן ראה אותי ומלמל משהו. אחר כך הוא אמר שהוא שקל לעזור לי לסחוב. שקל זה חשוב במיוחד לירקן. רק כעבור שעתיים עברתי שם שוב עם חגית שהסתכלה ואמרה תוך עשר עשיריות השנייה: בואי נסחוב אותה. פשוט. בואי.

וככה חלפנו לנו בשכונה, סוחבות רהיט עם רגלי איילה ששוקל כמו פיל ולא עושות מזה עניין. מילא אני- כשאני מוצאת רהיט שבור יש לי את מבט הנמלה המופרעת מול גרגר על. אבל חגית לא היססה.

וברוח סדרת התיקונים שמסתיימת היום

אני חושבת בעצם שזה התיקון העתידי שאני מאחלת לעצמי. שבפעם הבאה גם אני אגיד 'בואי'. ואתגייס לעזור מיד. אלו עשר עשיריות השנייה שנפלאות בעיני- שהאינסטינקטים שלי יגידו כן.

כי האינסטינקטים שלי הם מה שמדאיג אותי. אני בדיוק רואה איזו סדרה שבה הגיבורים עומדים בפני מערכת של פיתויים ולחצים. מה שמדהים הוא לא לגלות שגיבורי הסדרה נכנעים לפיתוי, אלא שברגע של כנות נדמה לי שגם אני הייתי נכנעת. אני רוצה כמובן לחשוב שאני אדם ערכי, אבל  ערכים הם משהו שאין לך מושג אם יש לך אותם עד שאתה מחזיק בהם תחת לחץ.

אני כותבת את זה ביום של הבחירות. תיכף אלך להצביע ואחשוב על האנשים הטובים והחדשים שיכנסו לממשלה או לאופוזיציה. אני מקווה שהכוונות הטובות שלהם יחזיקו מעמד תחת לחץ. החיים שלי תלויים בזה.

והאיחול לעצמי? שאני מקווה שאני חגית ולא שאני הירקן. שאני האדם שאני רוצה להיות, זה שמתגייס בלי למצמץ ולהסס ולא רק אומר שיעשה את זה. ועד שיבוא הלחץ שיגלה לי מי אני באמת, אני יכולה לפחות להסביר לראש שלי איזה לב הוא צריך להיות.

שידה עם עתיד תכול

הנה השידה של אחרי. קצת ספריי, עוד מדף פנימי לתמיכה (היא עדיין קצת קורסת כלפי פנימה, אבל גם אני ככה), וטפט יפה מאחור שאבא שלי הנדיב עזר לי להדביק:

אבא מערבב טפטים

סוף סוף גורל תכול, אפילו נונה מחייכת.

הבית של נונה

נ.ב

הספר האדום שמאחורי נונה קוראת המחשבות זה התרגום שלה לאנגלית. כן! מזה כמה חודשים אפשר למצוא אותו בארה"ב ובאמזון וזה מרגש ביותר. בקרוב גם התרגום להונגרית ולקוריאנית. הו!

15 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית

זמן ושעונים

כשאמא שלי היתה חולה צילמנו לכבודה שחזורים של תמונות ילדות. ראינו את הרעיון ב'מודרן פמילי' ואחר כך בהמון בלוגים והתרגשנו. תמונות מפעם- תמונות מהיום בדיוק באותה פוזיציה. הנה חלק מהתמונות מהגרסא שלנו:

אמא שלי הסתכלה בתמונות האלו וצחקה. זה היה צחוק טוב ומיטיב אחרי ימים ארוכים של סבל, צחוק שאומר לזמן: עכשיו אחרי שאתה צחקת איתי אני צוחקת איתך.

וגם עכשיו, ככלות הכל, אני מסתכלת בתמונות האלו ושמחה כי מתגלה מתוכן איך הזמן לא רק מרושש אלא גם מחדש ומעצב וחושף את הצורה מתוך החומר. בעל כורחן העיניים זזות קדימה ואחורה בין התמונות כדי להשוות וכדי למצוא איפה הילד בתוך המבוגר, הילדי בתוך הבוגר. בעל כורחו הלב מתכווץ ממה שהיה ולא ישוב, ומתרחב ממה שעוד יהיה וכמוס בין כל שתי תמונות כמו תמונה שלישית.

זמן, כך אומרים, זורם לינארית רק עבורנו שלא מיטיבים להבין אותו. הלוואי שעוד בדורנו נזכה להבין אותו אחרת.

שלושה שעונים וסקיצה אחת

מתוך איזה חופש אסוציאטיבי וכדי לגרום לי להתאהב שוב בזמן, אני מצרפת כאן ארבעה שעונים שעשו לי שמח.

ובכן,

מנגנוני שעון אפשר לקנות או לפרק בזיל הזול, צריך רק לקדוח חור במשהו, להשחיל את המנגנון דרכו, והנה- שעון. התמונות כאן טיפטיפה עקומות, אבל איכשהו (מאז חנוכה בתורנות רציפה מישהו מילדי חוטף שפעת ונשאר בבית. אהההה) לא היה לי זמן לצלם שוב..

הראשון- שעון קיר קיר שעשוי ממנגנון שעון וממסגרות צבועות עם מדבקות ויניל עליהן. אפשר כמובן לשים תמונות של הילדים מחזיקים ספרות בתוך המסגרות, או לרקום את הספרות או לצייר או סתם לכתוב ישירות על הקיר: וזה שעון הספריה. את הרעיון לעיצוב גנבתי מפינטרסט אז אני אעביר את התמונה מהר בלי שתשימו לב: זה השעון שהכנו לנועה לכבוד חגיגת שלושה חודשים (!) לחברות עם החבר המקסים שלה. על שני המחוגים יש שתי צלליות ובשעה מסוימת (קצת לפני שתים עשרה, להרגיע. מחר לימודים) הן מתנשקות:

שעון נשיקה

ויש גם את הגרסא למבוגרים שלא הספקתי להכין עדיין אז אני מצרפת סקיצה. זה שעון לאלכס שמשחק עם חלקי ספרות ומאחל לו kiss(שעשוי מהספרות 12, 1 ו- 2), love( שעשויה מהמספר 10) ואינסוף סיקס.

סקיצה לשעון לאלכס

אני פורשת את כל השעונים האלו ונזכרת איך פעם, בהפסקה בין שני שיעורי כתיבה, דיברתי עם פרופסור לפיזיקה. הוא סיפר לי על הזמן שהוא מימד ועל אינשטיין ועל ניסוי התאומים הזהים ועל כל מיני דברים שאין לי מושג בהם. כעבור חמש דקות בדיוק גם הוא, שיודע שהזמן הרבה יותר פראי ממה שנדמה, וגם אני שמנחשת שזה בדיוק המצב, נכנסנו צייתנים לכיתה. עדיין מלאי אמונה בטובו של הסדר הטוב שמביט אלינו מן השעונים עגול והגיוני.

לחיי האמונה הזו, ולחיי הרגע המופלא והכוכבי שבו היא תשבר.

16 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית, פעילויות עם ילדים

קופסת הצילומים

תמיד פינטזתי על חבר עם טנדר ענק שיאסוף לי ג'אנק מהרחוב ואז ייקח אותי לתיאטרון הפרינג' שלו וייתן לי לשאול כמה תחפושות וכמה דמעות מלאכותיות שאני רוצה. ובכן, התחתנתי עם משורר שהוא אהבת חיי והכל אבל אין טנדר, אין תחפושות ותיכף אני מתבכיינת בלא מלאכותי בכלל.

ביום יום כבר התרגלתי לחסרונם הבוער של הנ"ל. כן, אני עדיין מסובבת את הראש אחרי אנשים עם טנדר אבל זה כבר לא כואב. רק שמדי פעם , נגיד כשבא לי להכין תמונות משפחתיות עם תפאורה מרהיבה אז עולים השדים מן העבר. מכונית החברה שהביא בעלי העובד קשה בוהה בי בפנסים עיוורים לא מבינה איזה יופי של שידת ענק ויקטוראינית בדיוק השארנו על המדרכה. ארון הבגדים מזמין אותי בחיבוק מלמין ולא מבין איזו שמלת נשף הורסת יכלה להפרש מבין מדפיו. המסקרה שלי נמרחת צייתנית בלי שאף דמעה מלאכותית נפלאה לא תכביד עליה. לא עוד! קדימה תפאורות מרהיבות, קדימה גני וילאנדרי של הנפש. ואם אי אפשר בגדול, נעשה בקטן. קופסת קורנפלקס, הנה אני באה.

קופסת הצילומים המשפחתית

אז לוקחים קופסא של קורנפלקס או כל קופסא שטוחה אחרת. בעזרת דבק חם מדביקים לרוחבה פסי קרטון ומקשטים. מה שהתקבל זו תפאורה קטנה:

אפשר לבנות כל סצינת נוף שרוצים. חדר, או חוף ים במת תיאטרון מהודרת או (כן, לבי, כן) אולם נשפים. ברור שרציתי לבנות סצינה עשירה בפנינים ונצנצים, אבל עופרי ביקשה לבנות חצר. כנראה שנפש הילדה החכמה שלה מבינה שככה גם לה שטיילה בארץ לאחרונה באלפיים ושתיים יהיו תמונות נפלאות באוויר הפתוח.

עכשיו מניחים בתוך התפאורה תמונות מודפסות גזורות של הילדים ומצלמים. שני ילדים (זה שניים, אל תתקטננו, עופרי מאחור במטושטש):

שלושה:

וארבעה:

ואפשר גם לעוף:

ואם יש כוח וזמן אפשר גם לעבד הכל בפוטושופ ואז זה ברמת גימור טיפה יותר טובה אבל מאבד משהו מהגימורים הגסים של עבודת היד שלגמרי עושים לי את זה:

נכון מדליק? תיהנו וגם-  אם אתם בונים אולם נשפים בבקשה תזמינו אותי לצלם את כל המשפחה בתוכו. ככל שהחלום שלי מטופש יותר כך חשוב יותר בעיני להגשים אותו ברצינות.

15 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, שונות

מנורות הפתעה (ובסוף, הכי שווה, פסטיבלוג)

אז קוראים לי אורית כי לא נולדתי אורי. כלומר: ההורים שלי חשבו די בצדק שאורי זה השם הכי יפה בעברית, וכשנולדתי בת ולא בן הם החליטו לקרוא לי אורית כדי שכשיוולד בסופו של דבר האורי זה יתאים. איפה היה אז האו"ם איפה? איפה היתה המועצה לשלום הקטינה? אלוהים סופר-נאני ענני: איך לא מנעת מההורים החכמים שלי לקרוא לי בטפשות על שם מה שאני לא?

אני מספרת את כל זה כי השבוע התיישבתי להכין מנורה. קניתי אחת זולה מאיקאה, צבעתי בספריי, חוררתי בעזרת מברגה ומקדח 2 מ"מ (כל כך קל לביצוע, שעכשיו בא לי לחורר את האמבטיה ולראות מה יקרה) ורקמתי פרח. זה יישום של טכניקת הרקמה על עץ שדנה הגאונה לימדה אותי, רק על אלומיניום.

עכשיו הגיע החלק המעניין. כי בכל רקמה יש שני דברים שממש צריך להסתיר: החורים עצמם והמאחורה של החוטים. ובהתאם, תכננתי לכסות את המאחורה של הורד ולעשות קשר צרפתי בכל חור שנשאר חשוף, אבל כשתליתי את המנורה גיליתי שבעצם- זה מה שיפה:

מנורת ורד זורחת

האור עובר דרך החורים ויוצר פרח זורח. אפילו המאחורה המג'ומבל נראה כמו כתם צבע יפה כשהוא תלוי בגובה שני מטר. אני מתה על זה כשרקמה חוסכת לי פסיכולוג.

כי זה ה ה ה שיעור שאני  צריכה לשנן: איך לעבוד עם החסרונות של החומר, לא להסתיר את מה שהוא לא אלא לגלות מה הוא כן, להגזים את הדפקטים עד שהם הופכים ליתרונות. ובאמת, המנורה הבאה כבר הלכה רק עם החורים (שנקדחו הפעם במקדח 1 מ"מ) ולמרבה הצהלות נוצרה מנורת הפתעה. הקטע עם ההפתעה חשוב כי  כשהאור כבוי לא רואים כלום ובהתאם לא מצפים לכלום, אבל כשהאור נדלק נדלק, הו! פתאום ומשומקום מופיעות שתי ציפורי שיר והופכות אפילו את החדר המבולגן שמעליו הן עפות למשהו שיש בו משהו.


מנורת חורים

ציפורי שיר בלילה

והמנורה שאחריה אפילו הלכה יותר רחוק ואמרה- בוא נעלים לגמרי את האהיל. ציירתי במהירות בטוש פרמננט צבעוני ישר על הקודקוד העליון והרחב של נורה גדולה. גם במנורה הזו כשהאור כבוי לא רואים כלום אבל כשהוא נדלק זורח מה שאלכס כינה אהיל התקרה:

אהיל תקרה

אני הולכת לבלות את השבוע בלשחק עם צל צבעוני שנורה מצויירת מטילה, ואם לא אתחשמל אעדכן על הגילוייים, אבל הגילוי הבאמת גדול הוא בנמשל. תפסיקי להתנגד למה שלא עובד. תדעי שיש לך גוף חלש ותרוצי לאט לאט אבל יציב. תכירי בדפקטים של ילדייך ותעזרי להם להעצים אותם ליתרונות. לכי עם החסרונות של החומר אבל לכי איתם ברצינות ורחוק. נולדת אורי, נולדת אורית, מה זה משנה. מספיק קשה לגלות מה השם האמיתי שלך, מספיק חשוב לגלות איך להוציא ממנו את האור.

נ.ב

וכמו קריצה מהשמיים (או מהתקרה הזורחת) בזמן שהכנתי את פוסט החג הזה קיבלתי הזמנה מרגשת להצטרף לקבוצה של בלוגריות נפלאות שעושות פסטיבל פוסטים על אור. המלצתי: עם שוך כל המסיבות בגנים תלאימו הביתה סופגנייה, צרפו לזה כוס קפה, תבדקו את כל הלינקים ותחגגו לכם שעה נפלאה בתוך כל היופי והמקוריות שהם הנס הגדול שיש פה.

תוכלו לעבור בעזרת העכבר על התמונות בגלריית הפסטיבלוג. לחיצה על תמונה שאהבתן, תוביל אתכן אל הפוסט המלא בבלוג שבו היא נולדה.

רשימת המשתתפות:
http://colourfulway.blogspot.co.il/ http://www.habaytashop.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92 http://cafe-veyafe.com/ http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?foldername=danaisr http://www.avnikeren.com/ http://roomsandwords.co.il/ http://www.lula-design.com/ http://mekoopelet1.blogspot.co.il/ http://www.tweelingen-design.com/blog/ http://ililziv.blogspot.co.il/ http://liathadas.com/blog-heb/ http://coolandbello.co.il/ http://www.mylovelymess.com/ http://mayuk.radzis.com/ http://www.shirley-nemesh.com/ http://oritgidali.wordpress.com/ http://www.misspetel.com/

33 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית

קומיקס משפחה

איזה כיף שאפשר שוב לנשום ולחזור לענייננו השטותיים והמשמחים. ובכן: בהקדמה לסדרת הפישולים והתיקונים  התוודיתי על הפקת העירום הענקית שלא צלחה לי. האמת, היה עוד סיפור בסגנון: כשלמדתי בפנימייה ההיא בארצות הברית סחבתי חברה לכיתות הלימוד הנטושות בלילה. התכנית היתה לצלם ביצים שנשברות על בטנה כי זה נשמע היה לי אז פיוטי ועגול. אלא מה, איזה בחור מהלימודים פתח את הדלת וראה לחרדתו שתי בנות בחושך עם הרבה מאד חלבון וחלמון עליהן. גם כן סוטה. מי בא ללמוד בלילה מי.

טוב, הגיעה העת לחוויה מתקנת.

הפקת צילומי עירום לא ארים שוב, וגם ביצים נשברות לא עושות לי את זה מאז שענר נולד ואני כבר ממש יודעת איך נראות ביצים שבורות בייסיקלי על כל משטח. אבל צילומים קבוצתיים- כן וכן. ובהתאם- קבוצת הבית גויסה לפרויקטים צילומיים שתיכף אמנה. טטטטם הנה הראשון שבהם:

קומיקס משפחה- שלב כתיבת הקומיקסים

מכריזים על תחרות כתיבת קומיקסים שעוסקים בחיי המשפחה. את הקטנים מרגיעים שלא חייבים לכתוב אפשר גם רק לצייר, ואת הגדולים מרגיעים שלא חייבים לצייר אפשר רק לכתוב.

התחרות שלנו נעשתה בהשראת דניאלה לונדון דקל הנערצת, ובהתאם, נועה כינתה את התחרות חמו(ר)די. חיי משפחת בן ארי מעולם לא זכו להגדרה קולעת יותר.

הנה למשל הקומיקס של נועה העוסק בקמצנותי או ביעילותי הכלכלית תלוי את מי שואלים:

נועה:אמא אפשר 350 שקל לשופינג?

אמא: אין מצב בעולם!

נועה: אימיי, אמרתי לך שאת מזדהרת ופיוטית באופן חד פעמי היום?

אמא: את נסיכה! הארנק על השולחן! קחי את האשראי!

(בקניון)

חברה של נועה: היא קנתה את זה?

נועה: כמו תמיד…

גאונה הילדה, נו. מזדהרת באופן פיוטי.

שלב הצילומים

מצלמים! כל פריים- תמונה. כיוון שיש את הקומיקסים שהילדים ציירו יודעים בדיוק מה צריך לצלם.

שלב ההרכבה של כל התמונות לקומיקס אחד

מעלים את כל התמונות לפיקצ'ר מונקי. מארגנים לקולאז' בשתי דקות ומוסיפים בועות ואם רוצים גם טקסטים באנגלית.

בשלב הרביעי (אני יודעת שאמרתי שיש רק שלושה שלבים. שיקרתי) מדפיסים כתמונה גדולה בכל חנות צילום ואם רוצים טקסטים בעברית ולא באנגלית- מוסיפים אותם בטוש פרמננט. אפשר, כמו שאנחנו עשינו, להוסיף את הטקסטים קודם להדפסה בתוכנת עיבוד תמונה שיש בה פונטים בעברית,עוד שלב. טוב, נו, די, זה שווה את המאמץ. באמת. תראו למשל את הקומיקס שעופרי הגתה. קומיקס שמתעד את המציאות המשפחתית החוזרת ונשנית שלנו. קשה כשאול קינה:

וגם הקומיקס הזה של נועה מדויק להפליא:

אין ספק, חמורדי מאד.

נ.ב

בלי קשר- ביום רביעי! בבית מיכל ברחובות! חן רותם! האלבום החדש שבו לחנים לשירים של אלכס ושלי! שמונה וחצי בערב! שיחה איתנו ועם חן! שירים מהממים! כן! ביי!

 

22 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

ומתנה אחרונה בהחלט

שיאוו, פתאום בא לי רעיון שבא לי עליו למתנה לחברים. קצת באיחור כי כבר סיימנו בבלוג את המהלך שדן במתנות, אבל העולם שואף לכאוס אז למה לא לעזור לו.

ובכן טטטטם:

דמקה מתוקה

מבצק עוגיות-סוכר פשוטות מכינים חייילי דמקה: 12 לבנים ו- 12 חומים. לצורך הכנת החיילים החומים מוסיפים קצת קקאו לבצק הלבנבן, מצננים המון כדי שהחמאה שבבצק תתקשה, קורצים את העיגולים ואם רוצים מטביעים עליהם את צורת חייל הדמקה המקורי.

עכשיו אורזים בתוך קופסת דמקה שרוקנה מחייליה המקוריים ומה התקבל? דמקה שבה סוף סוף אין הבטחות שווא. באמת כשאוכלים חייל אוכלים אותו, והנצחון באמת מתוק.

מתקבל נפלא כמתנה ומעביר ערב כייפי. מה עוד אפשר לבקש מהפחמימות שלי, מה?

נ.ב

ענר המסכן, בבוקר שאחרי האפייה הוא מצא חיילי דמקה אמיתיים וניסה לאכול אותם. כחחחח.

נ.ב.ב

רצתי שבע דקות! עשיתי חשבון וזה הקנה לי את הזכות לאכול 58 עוגיות שקורצו מעודפי בצק העוגיות. ברור.

12 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

הגדול האמיתי

שוב ושוב אני נדהמת על שלמרות שאני בתוך שנת האבל אני עדיין מתרוננת מכל שטות, מתעצבנת מכל מיני הבלים כאילו לא קיבלתי פרספקטיבה, מתרגשת מקטנות כאילו לא הובהר לי שהמוות הוא הגדול האמיתי. ביני לביני אני מבקשת מהגוף שלי שיבכה יותר, ירעד יותר, יתמוטט, יעיד עלי שהיתה לי אמא אהובה וכבר אין לי. אבל הגוף שלי מדבר בשפה של החיים כלומר בשפה של החיות ושל השמחה וכל הדרמה הזו זרה לו. בגלל שהיתה לך אמא נפלאה כל כך הוא אומר תמיד יש לך אותה. גם כשהיא מתה יש לך אותה כי משהו עמוק בתוכך יודע שאפשר שיחזיקו אותך ככה, ידאגו לך ככה. מה הפלא שאת עדיין מאמינה בקשתות ולא בשברי ענן, מה הפלא שאת עדיין זורחת: משוכנעת שהעולם הוא מקום טוב למרות כל ההוכחות הנגדיות. הבטחון שההורה נותן לילד שלו והבית שההורה נותן לילד שלו נשארים כך אני מגלה גם כשההורה איננו. מסתבר שלא רק המוות אלא גם האהבה היא הגדול האמיתי.

שני השירים האלו ושירים נוספים שאני כותבת עכשיו מתעדכנים ועוד יתעדכנו באתר השירה תחת הקטגוריה שירים חדשים. הם עוד לא מנוקדים וסדורים, אבל אני בכל זאת מעלה אותם, מאמינה להם כמו שהם.

28 תגובות

מתויק תחת שירה