כשנגיע לגשר נעבור אותו כמו שני עיוורים

אז שני חברים שלנו התחתנו בכנרת. כנרת זה המקום שמגיעים אליו אחרי שעוברים את כל הגשרים של כביש החוף. ממממ. גשרים. מתנת החתונה ממש הציעה את הרעיון של עצמה: הדפסנו שלטי ענק של מזל טוב, יצאנו מוקדם בבוקר יחד עם עוד חברה, ותלינו שלט על כל אחד מהגשרים בדרך לחתונה. כיוון שעפנו על עצמנו, בכל זאת פעם ראשונה ואחרונה שבה אנחנו משתמשים באזיקונים, גם צילמנו כל שלט ושלט ותכננו לתעד אז זה כמזכרת-עד לזוג הצעיר.

ידענו שהם יוצאים לדרך בעשר. בעשר וחצי התקשרנו:

-הי

-הי

-מה העניינים?

-בסדר

-משהו חריג בדרך?

-לא, למה.

למה. יא אהבלים. כל הדרך לצפון שלטים עם השם שלכם. כעבור עוד חצי שעה התקשרנו שוב:

-הי

-הי

-מה העניינים?

-בסדר

-משהו חריג בדרך?

-לא, למה.

אני מקללת את הקלאסה שבה אמרנו גם הפעם – נחכה. בסוף הם ישימו לב. איזה ישימו לב. אני הרי מכירה את החברה שלי ואוהבת אותה למרות מי שהיא: גם בדרך לחתונה של עצמה היא לא נחה. היא ובעלה ישבו במושב האחורי של הרכב וכתבו את נדרי החתונה שלהם מבלי להרים את הראש. ומי נהג? שני חברים שלהם מהודו שלא מדברים מילה עברית וכל שכן לא קוראים מה כתוב על השלטים העבריים שכל אזיקון ואזיקון שלהם קשור ביד אמן.

כשהחברים שלנו הגיעו לכנרת, מנופפים בנדרי החתונה וחפים מראייה ניחמנו את עצמנו שלפחות צילמנו.

בלילה נכנס פורץ לבית שלנו. הוא גנב את המצלמה עם כל התמונות בתוכה.

אם זה לא מצדיק חוויה מתקנת אני לא יודעת מה כן.

מתנות נישואין- הנה זה בא:

שלט לדלת

להמון ישובים יש שמות ולהמון רחובות יש שמות. זו כזו עובדה מועילה כשרוצים להכין שלט לדלת לזוג הצעיר, כי די בקלות אפשר למצוא את שם המשפחה שלהם או את שמותיהם הפרטיים על גבי שלטים במרחב הציבורי. אם לא על שלט של רחוב, אז על שלט של שם ישוב.

כשמוצאים שלט כזה מצלמים אותו, הופכים אותו לדרמטי בעזרת תוכנת עיבוד תמונה חביבה וקלילה, והופ- מתנה מקסימה ללוות את הצ'ק המוקסם. אם לא מוצאים שלט עם השמות בקלות אפשר לחפש מראש בכל תוכנת מפות, אבל הרף לבכיינות, אפילו לזכריה(!) מצאנו פעם שלט, אז באמת שיש שלטים להכל. יש דרור ויש אור יש ניר לכל סוגיו ויש אפילו נילי, דבר שצבט את לבי במיוחד כשנסענו השבוע לנגב. ועוד לא דיברתי על שמות משפחה: יש מזרחי יש יעקבי יש גולדברג ויש- וזה מתאים לכל המשפחות – אברבנל.

הנה למשל השלט לדלת של עצמנו. קבלו:

האמת, צריך להקים מאגר כזה של שלטי שמות. האמת, באמת צריך. האמת, בפעם הבאה שאתם רואים שלט עם שם של מישהו עצרו לידו, צלמו ושלחו לי (ראו אייקון משמאל 'לשליחת מייל'). אם יהיה לנו מאגר של שמות שאפשר לעשות איתו משהו אעבד את התמונות ואעלה לרשת לשימושנו המשותף.

שבץ-נא חתונה

והנה עוד מתנת חתונה שאף פורץ לא יחמוד, אלא אם כן לפורץ קוראים יותם ולאשתו קוראים יעל, אבל אז גם יהיה ממש קל לאתר אותו ב-144 ולסגור עניין.

הרעיון פשוט-

מכינים מריבועי עץ שאפשר לקנות בחנויות יצירה את אותיות השבץ נא המאייתות את שמם של בעלי השמחה. מגישים אגב התחייבות להכין בעתיד גם את שמות כל הילדים. כשבנינו כזה לידידינו שהם באמת זוג נדיר גם הוספנו את המשבצת הכיפית של ערך המילה משולש, כי זה מה שחתונה ואהבה וזוגיות עושות ממילא לכל אות ולכל תו שמונח עליהן.

מתלה טבעות נישואין

כל מה שצריך בשביל זה זה כף יד שתולשים מבובות המודל שמדי פעם מוצאים זרוקות ברחוב. קריפי, אני יודעת אבל כשמעדנים על ידי הוספת כפפה יפה ומדביקים על לוח עץ זה אשכרה נראה פיוטי:

יש לי אגב עוד יד כזו ואם מישהו צריך אשמח לתת. זה נורא מפחיד לגלות אותה מציצה אלי בכל פעם מהתחתית של סל הכביסה, מקום שענר העביר אותה אליו אחרי שהוא גילה לאכזבתו שהיא לא חלק מחברה דמיונית.

ואם אנחנו בענייני מתנות, אז גם רעיון למתנת יום הולדת שניסינו על אלכס:

לאלכס יש את חשבון הטוויטר הגאוני של כל הזמנים. ביום ההולדת שלו לא היה מתאים יותר מלהכין לו קופסה שבתוכה מגנטים עם ציטוטי טוויטר נבחרים שכתב.

ככה כל המקרר התמלא בממרות-שפר תוצרת בית. אני לא אטרחן אתכם במימרות השפר האלו כי אין דבר מתיש יותר מאישה שמספרת את החוכמות של בעלה, מצד שני זה הבלוג שלי ומה תעשו לי, הנה זה בא:

"הבעיה היא פחות קבלת ההחלטות ויותר הקבלה של ההחלטות שקיבלת"

או עוד בעיה שאלכס מצא:

"הבעיה היא שהמייל ששלחתי הגיע רק עם מה שכתבתי בו"

או הציוץ החביב על נועה:

"לאכול את העוגה ולהשאיר את עצמך שלם"

המגנטים התקבלו בצהלות ונראה שזו ממש מתנה שווה לכל מי שמתחזק טוויטר איכותי, או אפילו בלוג שאפשר לזקק ממנו אמרי- שפר. יש משהו במדיה החדשה שמאדה את כל היופי שנאגר בה, וזו מין מלחמת-לקט שכחה לאסוף את כל הדברים שפעם זהרו ואז נשמטו, ולתת להם עוד סיבוב בלבם של בני הבית.

תיהנו!

12 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

שונא מתנות

עמדתי מול המוכר בשוק הפשפשים ולא האמנתי למראה עיני. הכוסות האלו שהוא מוכר, הכוסות האלו- אני עשיתי אותן.

נתחיל מהתחלה: כשהתחתנו צבעתי לאלכס ולי סט של כלי אוכל בהשראת שורות שירים יפות. היה לנו כמו לכל זוג צעיר מעט כסף והרבה זהב, וצלחות צבועות היו פתרון משמח יפה ו-כן: זול.

אחר-כך החלטתי להכין סט של שתי כוסות וצלחות גם לחברה שלי ולבן זוגה. היא פתחה את המתנה שהבאתי לה, אהבה אותה בטירוף, ולכן ככל הנראה מכרה אותה בשוק הפשפשים.

בקיצור- כשעליתי על זה בעודי עומדת מול המוכר הפשפשי הבנתי מה עלי לעשות באמת. עלי לקנות את הכוסות והצלחות מהרוכל הזה. עלי לעטוף אותן ולהגיש לה אותן במתנה כאילו כלום.

כחחחח, אני גאון אני גאון! כמה זה עולה שאלתי את המוכר? שמונים שקל הוא אמר. מה שמונים שאלתי אותו בצווחה, שמונים ולא שקל פחות, הוא ענה, הציור זה עבודת יד. כן, אני יודעת אמרתי והתרחקתי משם כשמיטב אמנותי המוערכת שוכב על מרצפות יפו ומחפש לו חברות חדשות.

בסיפור הזה נזכרתי בראש השנה, כי עלתה בדעתי חוויה מתקנת שהיא באמת חוויה. ובכן:

צלחות, שירים, ומשחק לחג

לכל משפחה יש את הצלחות האלו שמתגלגלות מיד ליד. לא נעים לזרוק אז שומרים, אבל הן מכוערות אז גם לא משתמשים. ובכן, הגיעה שעתן היפה. על כל צלחת אפשר לכתוב מילה מתוך שיר שקשור לראש השנה. אם יש נגיד 15 צלחות אז כותבים מילים מכל מיני שירים. אם יש פחות כותבים מילים של שיר אחד:

אפשר לכתוב בעזרת טושים מיוחדים לציור על פורצלן, והאינטרנט מספר לי שאפשר גם בטוש פרמננט שאופים בתנור הביתי. אני סתם החתמתי במהירות עם דיו שנשאר, כי בלאו הכי אין לי כוונה שהצלחות תשארנה.

איך משחקים?

בזמן הקינוח מניחים מעל כל צלחת מפית ועוגה. כל סועד מציץ ומגלה מה המילים שלו.

כדי לקבל את הזכות לאכול את העוגה צריך כל סועד להעביר בפנטומימה את המילה או המילים שלו לשאר הסועדים. אחרי שכל המילים מתגלות שואלים את שאלת  ההפעלה האמיתית לילודה: מי יכול לסדר את השיר/ שירים לפי הסדר הנכון בלי להרים את המפית?

זה לא כל כך פשוט, במיוחד אם יש כמה שירים. אז הרווחנו כמה דקות של שקט שאחריהן כמה דקות של צווחות התקפי זעם ומריבות על מי בעצם סידר את השירים ראשון. ככה זה, אני לוחשת לעצמי. שנה טובה זה מה שקורה ברווחים בין אני כפי ארימה.

יאללה,

בהצלחה ושיהיה כיף ושתהיה שנה מלאה בנפרד חג ו:

11 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

סבוני הפתעה

נסענו לזיו כימיקלים בשביל להצטייד בחומרים להכנת פצצות אמבטיה? יופי. על הדרך שווה לקנות גם קילו פתיתי סבון לבנים.

ממיסים את הפתיתים בסיר בתוך סיר, מוזגים לתבניות סיליקון ותוך עשר דקות מוציאים סבונים יפהפיים מוכנים. אפשר להחתים, אפשר לארוז יפה ו-וואלה.

ואם ממש רוצים להפוך את זה לאירוע, הכי שווה להכין:

בעזרת טוש פרמננט כותבים מסר סודי על חתיכה קטנה של בד ויניל או על חתיכה קטנה של שעוונית. אפשר לכתוב מילות אהבה שיוטמנו בסבון של הילדים. אפשר לכתוב מילים להטמנה בסבון באמבטית ההורים – מילים חמות שלא לומר לוהטות שלא לומר אם אחד מהילדים קורא את זה אני מתה.

כשמוזגים את הסבון הנמס ממלאים שכבה של חצי סנטימטר, מניחים את הפתק ומכסים בעוד סבון נמס. מהבחוץ לא רואים כלום אבל כעבור כמה מקלחות טובות הפתק נחשף ומסבן את הלב.

אפשר להחליף את הפתק האוהב בפתק עם עתידות, ולילדים קשי מקלוח אפשר להטמין באחד מכל שלושה סבונים פתק זכייה בפרס קטן, ואז תהיה להם מוטיבציה לגלות איפה ומה כתוב.

ו- כן, אפשר להוסיף צבע מאכל אבל ממש מעט. אנחנו למשל למדנו את זה בדרך הקשה כשבשעת המקלחת גילינו שהברווז הצהוב משאיר על הגוף שובל שחלק מילדי טענו שהוא פיפי של ברווזים וחלק טענו שהוא המשהו היותר גרוע. לא נורא, בשביל מה יש סבון מהסופר אם לא בשביל לסבן את מה שעשה הסבון בעבודת יד.

בהצלחה!

2 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

כשחשבת להכין פצצות אמבטיה, האם שמת לב למילה פצצות?

בסודה קאוסטית משתמשים לפתיחת סתימות בצנרת, אמר לי אבא שלי. בסודה קאוסטית משתמשים לבניית פצצות אמר לי גיסי. אז מה, אמרתי להם. ככה היה כתוב במתכון באינטרנט והאינטרנט תמיד צודק.

וכך מצאנו את עצמנו, חברתי יעלי ואני, מושיבות את ילדינו לאחר צהריים של הכנת פצצות אמבטיה. כבר תוך כדי תהליך ההכנה עקצצו ידיהם הבוחשות של הילדים אבל דבר לא עצר את הנשים האמיצות שאנחנו. המשיכו לבחוש! הורינו להם בתקיפות.

בבוקר שאחרי ההכנה התקשרתי ליעלי. יעלי, אמרתי לה. אני מפחדת. פצצות האמבטיה כבר עיכלו את השולחן.

מה מסתבר? שהפקידה במקום שקונים כימיקלים לא כל כך היתה בעניינים ואמרה לי שסודה לשתייה זה אותו דבר כמו סודה קאוסטית. זה שאני מאותגרת קוגניטיבית- ניחא. אבל גם החברות שאני בוחרת, אלוהים ישמור. כמה שעות אחר כך יעלי התקשרה אלי שוב כדי לומר: את כזאת רכרוכית. הילדים שלי התקלחו עם זה. קצת שרף אבל חוץ מזה היה ממש נהדר.

ובכן, הגיעה העת לחוויה מתקנת. הפעם המתכון הנורמאלי לאיך מכינים פצצות אמבטיה. יעלי, לצערי, כבר לא מאמינה לי, אז הילדים ואני נאלצנו להכין לבד: הפעם הלכנו על חומר מקשר טבעי להפליא. קבלו: הממליס. משיגים בחנויות טבע ובחנות הפלא זיו כימיקלים. צריך להכין את גוף פצצות האמבטיה בנפרד ואת הקצף בנפרד ואז לארוז ולהתרגש. (*בניגוד לאמונתי העצלה שאני מוכנה לעבוד רק עם מוצרים שאפשר להשיג במרחק מטר מהבית, הקניות של מוצרי היסוד לסבונים כן כוללות שתי נסיעות לפחות לצורך הצטיידות: אחת לחנות הכימיקלים ואחת לחנות מוצרי האפייה. אבל הפעילות הזו כל כך משמחת את הילדים ששווה. תמיד אפשר לעשות משלוח ותמיד אפשר לא לעשות ילדים).

המתכון לגוף הקאפקייק הוא:

כוס חומצת לימון (זיו כימיקלים, נו)/ שתי כוסות סודה לשתיה/ כמה טיפות של שמן אתרי/ כף שמן זית.

את כל זה מערבבים ומסננים דרך מסננת כדי שלא יהיו גושים, ואז מוסיפים בהשפרצה דרך שפריצר (השתמשנו במיכל ריק של חומר ניקוי חלונות) – הממליס. לא להוסיף יותר מדי, רק עד שמתקרש. אם רוצים אפשר להוסיף צבע מאכל אבל חשוב שהוא לא יהיה מיימי כי אז המים יפעילו את התערובת ויגרמו לה לאבד מנפלאותה. את התערובת המוכנה דוחסים לתוך מנג'טים שהונחו מראש בחורי תבנית של קפאקקייקס. דוחסים היטב, מעגלים את החלק העליון לכיפה מקומרת כדי שאחר כך יהיה קל לשים עליה את הציפוי, ומחכים להתקרשות. אפשר כמובן גם לכפור בכל העניין הזה של קאפקייקס ולהכין פצצות אמבטיה בצורת לב כוכב או כל צורה שיש לתבנית הקרח מסיליקון שפעם קניתם באיקאה. יוצא מקסים. לייבוש מחכים רשמית שמונה שעות. לא רשמית- מחכים רק את הזמן שלוקח להתקשר ליעלי ולהגיד לה שהפעם היא באמת הפסידה.

המתכון לחלק הקצפתי:

3 כפות של אלבומין ביצה (יש בחנויות לחומרי אפייה) אפשר גם להשתמש באבקת מרנג ולהוסיף פחות חצי כוס מים/ 450 גרם אבקת סוכר/ רבע כפית קרם טרטר/ חצי כוס ועוד 6 כפות מים (לכמות הזו הגענו אגב הוספת מיים למיקסר. דיוקים יתקבלו בברכה)/ צבע מאכל.

את כל טוב העולם הזה מכניסים למיקסר ומחכים שיהפוך לקצף קשה. מזלפים מעל בסיס העוגות שכבר הוכנו. למחרת בבוקר אורזים, מכינים תוויות ולא מתקלחים עם זה אף פעם כדי שלא לבזבז.

נ.ב זה עתה כתבתי פוסט שהמליץ מכל לב על אותה חברת כימיקלים שגרמה לי לקנות סודה קאוסטית במקום סודה לשתייה. אני המאותגרת קוגניטיבית הכי מאותגרת קוגניטיבית מבין כל המאותגרים קוגניטיבית שיש ביקום המאותגר קוגניטיבית. בטוח.

נ.ב.ב מה?

11 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

מה שעוד יצא ממה שלא יצא

דפנה- זו שהתחילה את כל הרמונט סלון שלנו- אז יש לה שולחן. ולשולחן הזה יש סיפור, ולסיפור הזה יש שורה תחתונה שאני מתה עליה.

אבל נתחיל מהשורה הראשונה: דפנה ובן זוגה הם מעצבים. כלומר, הם הרבה דברים ואת כל ההרבה דברים הם עושים בכשרון עצום, אבל הם גם ממיטב בצלאלינו. אני מתעקשת על הנקודה הזו כדי להדגיש כמה אהבלים הם יצאו:

היה להם שולחן ישן עם לכה והם צבעו עליו ישר בצבע שמנת. שום צבע יסוד מתחת, שום כלום. נו, באמת. תוך פחות מחצי שנה השולחן התחיל להתקלף.

עכשיו זו בדיוק הצומת שמעניינת אותי. כי כל זוג מעצבים שפוי היה נפרד בו במקום. זה היה מתחיל מהלצות הדדיות חינניות: "נו, ממוש, אמרתי לך לצבוע ביסוד או לא אמרתי לך?" "נו דפנוש, לא אמרת לי", ממשיך באותו טקסט בדיוק רק בלי החינניות ונגמר ברבנות. אבל דפנה ובן זוגה לקחו סכין ליד והתחילו לעבוד. בסבלנות הם גילפו עוד ועוד ציורים מתוך הצבע ויצרו שולחן שאי אפשר להפסיק להסתכל עליו.

בואו נבין על איזו רמה של פרטים אנחנו מדברים. זה באמת קסום. מצד אחד יש פנים של כלב ומן הצד האחר גוף של מכשפה. מצד אחד פיה ומצד שני יער:

אמנים גדולים, ובזה אני נוכחת שוב ושוב, הם אנשים שמזהים בטעויות את היסוד הכאוטי שיהפוך לא רק את היצירה שלהם אלא גם את התודעה של עצמם. כמו במקרה הזה כשדפנה נאלצה לעבוד עם החסרה במקום עם הוספה והנה- נהיתה הלימונדה שעושים מהלימונים של אלוהים, והשולחן היפהפה שעליו היא יכולה לנוח.

הסיפור הזה עשה לי חשק להתחיל בבלוג את הסדרה שכבר מזמן אני מתכננת:

סדרה של תיקונים

אני מודה שאת מרבית הפישולים שלי אי אפשר לתקן וגם אי אפשר למנף. נניח את הפעם ההיא שבה יחד עם עוד כמה הורי גן התגייסתי לבנות פסל של מפלצת בטון זקופת צוואר. כשהגננת באה לראות מה יצא היא שאלה אם צריך לקרוא למוהל. ניסינו אז לטשטש את הצורה הזקורה משהו שפיסלנו הוספנו למפלצת קצת גבשושים. הגננת שאלה אם צריך לקרוא לאורולוג. זה מבטון. אי אפשר לפרק את פאלוס הענק האכן מפלצתי הזה, והילדה שלי והוא באותו גן כבר שנה שלישית ברציפות.

והיתה גם את הפעם ההיא שבה סיפרתי חבר שלי ושכחתי להוסיף את הסכין שמרחיקה את המכונה מהשיער, וגם את הפעם ההיא שבה כינסתי חמישה עשר מחברי בקולג' לצילום עירום ענק. כולם התפשטו וישבו על פי הנחיותי כשגבם אלי ורק חברתי היפנית שרצתה להשתתף אבל לא הסכימה להתפשט ישבה כשפניה אלי. צילמתי שלושה סרטים ופיתחתי אותם כל הלילה. רק תמונה אחת הצליחה. קלוז אפ של חברתי היפנית מחייכת.

יש עוד אלף שאי אפשר להחזיר אחורה וליפיף או לקחת סכין ולגלף או סתם לעשות כמו שצריך, אבל יש גם את האחרים שכן אפשר לנסות ולעשות שוב, הפעם יותר טוב. ובהתאם הסדרה הקרובה תמנה טעויות ונפילות שיקבלו סיכוי שני. ההנחה היא שלכל שבת יש מוצאי שבת, אבל לכל ראשון יש שבת באופק, ואז יהיה לי זמן לתקן.

מה בתפריט?

סבונים ופצצות אמבטיה

מתנות חתונה ומתנה סתם

תסרוקות הורסות במקום תספורות הרוסות

וצילומים קבוצתיים שהפעם כן יצליחו

מחר מתחילים. על כל נושא יהיה פוסט אחד או שניים, ואולי התפריט בכלל ישתנה או יעלם או שתשאר ממנו רק יפנית מחייכת. נשתמע!

11 תגובות

מתויק תחת שונות

הקרחת ההשקה והאבנים הכבדות

היה לה שיער כל כך יפה. ארוך ומתולתל וערמוני.

ואז יום אחד היא נכנסה למספרה של תומר וביקשה לגלח הכל. כשמכונת הגילוח נגעה בקווצת השיער הראשונה אנשים עמדו סביבה במעגל ולא הצליחו להחניק את צווחת הצער. אבל כשהיא הזדקפה והסתכלה בהם- הפעם קרחת- הכל היה מובן. התווים שלה נראו ברורים וזוהרים. היה יופי מסוג אחר, אמיץ.

במילים אחרות: אפילו שיער יפה הוא בעצם מיותר כשמה שאתה רוצה להגיד הוא בפשטות- פנים. אני מספרת את זה כי בדיסק הזה, השני שלה, היא, חן רותם, עושה את אותו דבר אבל במוזיקה. היא מגלחת מעליה את הרוק הכבד, נסגרת בחדר הקלטה עם פסנתר ושרה נקי. הדבר עצמו.

זה יפהפה, אבל אני כמובן לא אובייקטיבית כי מה שהיא שרה זה שירים מולחנים של אלכס ושלי. איזה שני דברים מרגשים בבת אחת:  גם זה שהיא בחרה בנו לפרויקט שלה, וגם איך שהיא ניגשה אל העניין. ערבבה טקסטים, יצרה שירים שהם שלה לא פחות משלנו, ואז הקליטה אותם מדויק ושקט ועמוק.

ביום שלישי הבא, 4.9, היא משיקה את האלבום בלבונטין 7. היא תהיה שם. מיכאל על הפסנתר יהיה שם. אנחנו נהיה שם. אילנה תראיין אותנו. חן תשיר המון.

בואו.

בעוד כמה שנים כשהיא תהיה ממש מפורסמת, תוכלו להגיד שהייתם שם והתרגשתם נטו. כמו שמתרגשים רק בהופעות קטנטנות שאליהן גם הקהל מגיע קשוב ונקי. מסופר מבפנים ומוכן לדבר עצמו.

5 תגובות

מתויק תחת שונות, שירה

מה שלא הולך בצבע הולך בהרבה יותר צבע

אז דפנה חברה שלי הגיעה לקפה ואמרה: "דווקא יש לבית שלך כל כך הרבה פוטנציאל". הייתי כל כך אסירת תודה שהיא לא אומרת לי "דווקא לך יש כל כך הרבה פוטנציאל", משפט שאנשים נוהגים לומר לי כמחמאה כל אימת שאני מתאפרת או משהו, עד שמיד הקשבתי לכל הצעות השיפור שלה ונשבעתי לעשות אותן כלשונן. ואכן, אחרי חודש של עבודה הסלון באמת נראה מעולה ואני נראית איום ונורא. מלאת צבע, מותשת. כל כך חבל. אם רק הייתי מתאפרת היה לי מלא פוטנציאל.

טוב, מה יצא?

זה פוסט קלאסי של 'לפני-אחרי' בלי תמונות 'לפני'. לא יכולתי, פשוט לא יכולתי. הכסאות של לפני השיפוץ היו כל כך אסופיים. אסירי תודה לי על שאספתי אותם מקרן רחוב אבל לא מאמינים עדיין שיש להם בית. מתנדנדים, קרועי בדים, מרובבי זוהמה ואבק עבה, איכס איכס איכס.

אז רק תמונות ה'אחרי' שזכיתי להגיע אליהן תודות לשני פועלים חרוצים- אבא שלי ועופרי. אבא שלי שיש לו מספיק יצירתיות וכשרון כדי להאיר את גוש דן נסע במסירות גם דרומה משם, כלומר עד רחובות וריפד איתי את כל כסאות הבית מחדש. לא דיברנו על זה אבל שנינו שמחנו לפעולה שיש בה תיקון. עופרי במקביל צבעה במרץ והפכה גם הפעם את כל האפור לורוד.

זה כסא הדגל ששיפצנו. מאחור הוא נראה תמים:
אבל מלפנים הוא ממש שווה. תודה לדנה ישראלי שלימדה אותי לרקום על עץ:

גם הספה מהרחוב והכסא שנאסף באשקלון שופצו חוברו מחדש נצבעו ונתפרו:

הכסאות שירשתי משרי נצבעו שמנת:

וגם השרפרפים קיבלו בדים חדשים וצבע:

כסאות המטבח נצבעו וצוירו:

אבל הכי, הכי משמח אותי מכולם זה השרפרף בחדר של אלכס ושלי. נשארו לי מפיות של סופרמן מיום הולדת גיבורי העל, וכל כך זרחתי כשנמצא השימוש המושלם עבורן. קצת קשה לקרוא אבל מצוטט שם כריסטופר ריב או תאומו כשהוא מדבר עלינו בעצם: "ארבעה ילדים? מה נראה לך אני סופרמן?"

כחחח. טוב, אולי אין לנו כוחות-על, אבל לעוף על עצמנו אנחנו בהחלט יודעים…

יש גם את פינת הקריאה שריבי במהממותה עזרה לי לתפור, ויש גם את השרפרף פלפל אדום שכתוב עליו 'אתה מתוק' אבל רק אותי זה מצחיק, ויש עוד כמה שרפרפים שירשתי מסבא ונצבעו, ועכשיו נשארה שאלת המפתח האמיתית שכל שיפוציונר צריך לשאול. מה יותר חשוב- החיים או היופי? כי ענר למשל חושב שהחיים יותר חשובים ומורח על הריפוד הצחור גלידה צחורה. אם למישהו יש משאף מסיכת חמצן או רסקיו רמדי- תעשו לי טובה תקפיצו אלי. ואם אתם עולים- בלי תינוקות או לפחות בלי גלידה. האמת- תתקשרו מלמטה, אני ארד לקחת.

22 תגובות

מתויק תחת Uncategorized