קופסת הצילומים

תמיד פינטזתי על חבר עם טנדר ענק שיאסוף לי ג'אנק מהרחוב ואז ייקח אותי לתיאטרון הפרינג' שלו וייתן לי לשאול כמה תחפושות וכמה דמעות מלאכותיות שאני רוצה. ובכן, התחתנתי עם משורר שהוא אהבת חיי והכל אבל אין טנדר, אין תחפושות ותיכף אני מתבכיינת בלא מלאכותי בכלל.

ביום יום כבר התרגלתי לחסרונם הבוער של הנ"ל. כן, אני עדיין מסובבת את הראש אחרי אנשים עם טנדר אבל זה כבר לא כואב. רק שמדי פעם , נגיד כשבא לי להכין תמונות משפחתיות עם תפאורה מרהיבה אז עולים השדים מן העבר. מכונית החברה שהביא בעלי העובד קשה בוהה בי בפנסים עיוורים לא מבינה איזה יופי של שידת ענק ויקטוראינית בדיוק השארנו על המדרכה. ארון הבגדים מזמין אותי בחיבוק מלמין ולא מבין איזו שמלת נשף הורסת יכלה להפרש מבין מדפיו. המסקרה שלי נמרחת צייתנית בלי שאף דמעה מלאכותית נפלאה לא תכביד עליה. לא עוד! קדימה תפאורות מרהיבות, קדימה גני וילאנדרי של הנפש. ואם אי אפשר בגדול, נעשה בקטן. קופסת קורנפלקס, הנה אני באה.

קופסת הצילומים המשפחתית

אז לוקחים קופסא של קורנפלקס או כל קופסא שטוחה אחרת. בעזרת דבק חם מדביקים לרוחבה פסי קרטון ומקשטים. מה שהתקבל זו תפאורה קטנה:

אפשר לבנות כל סצינת נוף שרוצים. חדר, או חוף ים במת תיאטרון מהודרת או (כן, לבי, כן) אולם נשפים. ברור שרציתי לבנות סצינה עשירה בפנינים ונצנצים, אבל עופרי ביקשה לבנות חצר. כנראה שנפש הילדה החכמה שלה מבינה שככה גם לה שטיילה בארץ לאחרונה באלפיים ושתיים יהיו תמונות נפלאות באוויר הפתוח.

עכשיו מניחים בתוך התפאורה תמונות מודפסות גזורות של הילדים ומצלמים. שני ילדים (זה שניים, אל תתקטננו, עופרי מאחור במטושטש):

שלושה:

וארבעה:

ואפשר גם לעוף:

ואם יש כוח וזמן אפשר גם לעבד הכל בפוטושופ ואז זה ברמת גימור טיפה יותר טובה אבל מאבד משהו מהגימורים הגסים של עבודת היד שלגמרי עושים לי את זה:

נכון מדליק? תיהנו וגם-  אם אתם בונים אולם נשפים בבקשה תזמינו אותי לצלם את כל המשפחה בתוכו. ככל שהחלום שלי מטופש יותר כך חשוב יותר בעיני להגשים אותו ברצינות.

15 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, שונות

מנורות הפתעה (ובסוף, הכי שווה, פסטיבלוג)

אז קוראים לי אורית כי לא נולדתי אורי. כלומר: ההורים שלי חשבו די בצדק שאורי זה השם הכי יפה בעברית, וכשנולדתי בת ולא בן הם החליטו לקרוא לי אורית כדי שכשיוולד בסופו של דבר האורי זה יתאים. איפה היה אז האו"ם איפה? איפה היתה המועצה לשלום הקטינה? אלוהים סופר-נאני ענני: איך לא מנעת מההורים החכמים שלי לקרוא לי בטפשות על שם מה שאני לא?

אני מספרת את כל זה כי השבוע התיישבתי להכין מנורה. קניתי אחת זולה מאיקאה, צבעתי בספריי, חוררתי בעזרת מברגה ומקדח 2 מ"מ (כל כך קל לביצוע, שעכשיו בא לי לחורר את האמבטיה ולראות מה יקרה) ורקמתי פרח. זה יישום של טכניקת הרקמה על עץ שדנה הגאונה לימדה אותי, רק על אלומיניום.

עכשיו הגיע החלק המעניין. כי בכל רקמה יש שני דברים שממש צריך להסתיר: החורים עצמם והמאחורה של החוטים. ובהתאם, תכננתי לכסות את המאחורה של הורד ולעשות קשר צרפתי בכל חור שנשאר חשוף, אבל כשתליתי את המנורה גיליתי שבעצם- זה מה שיפה:

מנורת ורד זורחת

האור עובר דרך החורים ויוצר פרח זורח. אפילו המאחורה המג'ומבל נראה כמו כתם צבע יפה כשהוא תלוי בגובה שני מטר. אני מתה על זה כשרקמה חוסכת לי פסיכולוג.

כי זה ה ה ה שיעור שאני  צריכה לשנן: איך לעבוד עם החסרונות של החומר, לא להסתיר את מה שהוא לא אלא לגלות מה הוא כן, להגזים את הדפקטים עד שהם הופכים ליתרונות. ובאמת, המנורה הבאה כבר הלכה רק עם החורים (שנקדחו הפעם במקדח 1 מ"מ) ולמרבה הצהלות נוצרה מנורת הפתעה. הקטע עם ההפתעה חשוב כי  כשהאור כבוי לא רואים כלום ובהתאם לא מצפים לכלום, אבל כשהאור נדלק נדלק, הו! פתאום ומשומקום מופיעות שתי ציפורי שיר והופכות אפילו את החדר המבולגן שמעליו הן עפות למשהו שיש בו משהו.


מנורת חורים

ציפורי שיר בלילה

והמנורה שאחריה אפילו הלכה יותר רחוק ואמרה- בוא נעלים לגמרי את האהיל. ציירתי במהירות בטוש פרמננט צבעוני ישר על הקודקוד העליון והרחב של נורה גדולה. גם במנורה הזו כשהאור כבוי לא רואים כלום אבל כשהוא נדלק זורח מה שאלכס כינה אהיל התקרה:

אהיל תקרה

אני הולכת לבלות את השבוע בלשחק עם צל צבעוני שנורה מצויירת מטילה, ואם לא אתחשמל אעדכן על הגילוייים, אבל הגילוי הבאמת גדול הוא בנמשל. תפסיקי להתנגד למה שלא עובד. תדעי שיש לך גוף חלש ותרוצי לאט לאט אבל יציב. תכירי בדפקטים של ילדייך ותעזרי להם להעצים אותם ליתרונות. לכי עם החסרונות של החומר אבל לכי איתם ברצינות ורחוק. נולדת אורי, נולדת אורית, מה זה משנה. מספיק קשה לגלות מה השם האמיתי שלך, מספיק חשוב לגלות איך להוציא ממנו את האור.

נ.ב

וכמו קריצה מהשמיים (או מהתקרה הזורחת) בזמן שהכנתי את פוסט החג הזה קיבלתי הזמנה מרגשת להצטרף לקבוצה של בלוגריות נפלאות שעושות פסטיבל פוסטים על אור. המלצתי: עם שוך כל המסיבות בגנים תלאימו הביתה סופגנייה, צרפו לזה כוס קפה, תבדקו את כל הלינקים ותחגגו לכם שעה נפלאה בתוך כל היופי והמקוריות שהם הנס הגדול שיש פה.

תוכלו לעבור בעזרת העכבר על התמונות בגלריית הפסטיבלוג. לחיצה על תמונה שאהבתן, תוביל אתכן אל הפוסט המלא בבלוג שבו היא נולדה.

רשימת המשתתפות:
http://colourfulway.blogspot.co.il/ http://www.habaytashop.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92 http://cafe-veyafe.com/ http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?foldername=danaisr http://www.avnikeren.com/ http://roomsandwords.co.il/ http://www.lula-design.com/ http://mekoopelet1.blogspot.co.il/ http://www.tweelingen-design.com/blog/ http://ililziv.blogspot.co.il/ http://liathadas.com/blog-heb/ http://coolandbello.co.il/ http://www.mylovelymess.com/ http://mayuk.radzis.com/ http://www.shirley-nemesh.com/ http://oritgidali.wordpress.com/ http://www.misspetel.com/

33 תגובות

מתויק תחת עיצוב הבית

קומיקס משפחה

איזה כיף שאפשר שוב לנשום ולחזור לענייננו השטותיים והמשמחים. ובכן: בהקדמה לסדרת הפישולים והתיקונים  התוודיתי על הפקת העירום הענקית שלא צלחה לי. האמת, היה עוד סיפור בסגנון: כשלמדתי בפנימייה ההיא בארצות הברית סחבתי חברה לכיתות הלימוד הנטושות בלילה. התכנית היתה לצלם ביצים שנשברות על בטנה כי זה נשמע היה לי אז פיוטי ועגול. אלא מה, איזה בחור מהלימודים פתח את הדלת וראה לחרדתו שתי בנות בחושך עם הרבה מאד חלבון וחלמון עליהן. גם כן סוטה. מי בא ללמוד בלילה מי.

טוב, הגיעה העת לחוויה מתקנת.

הפקת צילומי עירום לא ארים שוב, וגם ביצים נשברות לא עושות לי את זה מאז שענר נולד ואני כבר ממש יודעת איך נראות ביצים שבורות בייסיקלי על כל משטח. אבל צילומים קבוצתיים- כן וכן. ובהתאם- קבוצת הבית גויסה לפרויקטים צילומיים שתיכף אמנה. טטטטם הנה הראשון שבהם:

קומיקס משפחה- שלב כתיבת הקומיקסים

מכריזים על תחרות כתיבת קומיקסים שעוסקים בחיי המשפחה. את הקטנים מרגיעים שלא חייבים לכתוב אפשר גם רק לצייר, ואת הגדולים מרגיעים שלא חייבים לצייר אפשר רק לכתוב.

התחרות שלנו נעשתה בהשראת דניאלה לונדון דקל הנערצת, ובהתאם, נועה כינתה את התחרות חמו(ר)די. חיי משפחת בן ארי מעולם לא זכו להגדרה קולעת יותר.

הנה למשל הקומיקס של נועה העוסק בקמצנותי או ביעילותי הכלכלית תלוי את מי שואלים:

נועה:אמא אפשר 350 שקל לשופינג?

אמא: אין מצב בעולם!

נועה: אימיי, אמרתי לך שאת מזדהרת ופיוטית באופן חד פעמי היום?

אמא: את נסיכה! הארנק על השולחן! קחי את האשראי!

(בקניון)

חברה של נועה: היא קנתה את זה?

נועה: כמו תמיד…

גאונה הילדה, נו. מזדהרת באופן פיוטי.

שלב הצילומים

מצלמים! כל פריים- תמונה. כיוון שיש את הקומיקסים שהילדים ציירו יודעים בדיוק מה צריך לצלם.

שלב ההרכבה של כל התמונות לקומיקס אחד

מעלים את כל התמונות לפיקצ'ר מונקי. מארגנים לקולאז' בשתי דקות ומוסיפים בועות ואם רוצים גם טקסטים באנגלית.

בשלב הרביעי (אני יודעת שאמרתי שיש רק שלושה שלבים. שיקרתי) מדפיסים כתמונה גדולה בכל חנות צילום ואם רוצים טקסטים בעברית ולא באנגלית- מוסיפים אותם בטוש פרמננט. אפשר, כמו שאנחנו עשינו, להוסיף את הטקסטים קודם להדפסה בתוכנת עיבוד תמונה שיש בה פונטים בעברית,עוד שלב. טוב, נו, די, זה שווה את המאמץ. באמת. תראו למשל את הקומיקס שעופרי הגתה. קומיקס שמתעד את המציאות המשפחתית החוזרת ונשנית שלנו. קשה כשאול קינה:

וגם הקומיקס הזה של נועה מדויק להפליא:

אין ספק, חמורדי מאד.

נ.ב

בלי קשר- ביום רביעי! בבית מיכל ברחובות! חן רותם! האלבום החדש שבו לחנים לשירים של אלכס ושלי! שמונה וחצי בערב! שיחה איתנו ועם חן! שירים מהממים! כן! ביי!

 

22 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים

ומתנה אחרונה בהחלט

שיאוו, פתאום בא לי רעיון שבא לי עליו למתנה לחברים. קצת באיחור כי כבר סיימנו בבלוג את המהלך שדן במתנות, אבל העולם שואף לכאוס אז למה לא לעזור לו.

ובכן טטטטם:

דמקה מתוקה

מבצק עוגיות-סוכר פשוטות מכינים חייילי דמקה: 12 לבנים ו- 12 חומים. לצורך הכנת החיילים החומים מוסיפים קצת קקאו לבצק הלבנבן, מצננים המון כדי שהחמאה שבבצק תתקשה, קורצים את העיגולים ואם רוצים מטביעים עליהם את צורת חייל הדמקה המקורי.

עכשיו אורזים בתוך קופסת דמקה שרוקנה מחייליה המקוריים ומה התקבל? דמקה שבה סוף סוף אין הבטחות שווא. באמת כשאוכלים חייל אוכלים אותו, והנצחון באמת מתוק.

מתקבל נפלא כמתנה ומעביר ערב כייפי. מה עוד אפשר לבקש מהפחמימות שלי, מה?

נ.ב

ענר המסכן, בבוקר שאחרי האפייה הוא מצא חיילי דמקה אמיתיים וניסה לאכול אותם. כחחחח.

נ.ב.ב

רצתי שבע דקות! עשיתי חשבון וזה הקנה לי את הזכות לאכול 58 עוגיות שקורצו מעודפי בצק העוגיות. ברור.

12 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

הגדול האמיתי

שוב ושוב אני נדהמת על שלמרות שאני בתוך שנת האבל אני עדיין מתרוננת מכל שטות, מתעצבנת מכל מיני הבלים כאילו לא קיבלתי פרספקטיבה, מתרגשת מקטנות כאילו לא הובהר לי שהמוות הוא הגדול האמיתי. ביני לביני אני מבקשת מהגוף שלי שיבכה יותר, ירעד יותר, יתמוטט, יעיד עלי שהיתה לי אמא אהובה וכבר אין לי. אבל הגוף שלי מדבר בשפה של החיים כלומר בשפה של החיות ושל השמחה וכל הדרמה הזו זרה לו. בגלל שהיתה לך אמא נפלאה כל כך הוא אומר תמיד יש לך אותה. גם כשהיא מתה יש לך אותה כי משהו עמוק בתוכך יודע שאפשר שיחזיקו אותך ככה, ידאגו לך ככה. מה הפלא שאת עדיין מאמינה בקשתות ולא בשברי ענן, מה הפלא שאת עדיין זורחת: משוכנעת שהעולם הוא מקום טוב למרות כל ההוכחות הנגדיות. הבטחון שההורה נותן לילד שלו והבית שההורה נותן לילד שלו נשארים כך אני מגלה גם כשההורה איננו. מסתבר שלא רק המוות אלא גם האהבה היא הגדול האמיתי.

שני השירים האלו ושירים נוספים שאני כותבת עכשיו מתעדכנים ועוד יתעדכנו באתר השירה תחת הקטגוריה שירים חדשים. הם עוד לא מנוקדים וסדורים, אבל אני בכל זאת מעלה אותם, מאמינה להם כמו שהם.

28 תגובות

מתויק תחת שירה

מוטב כבר שאלך בקטנות

נגיד מכינים רק סיכת ראש אחת מקסימום שתיים. תמים.

אבל אז צריך מחזיק לסיכות וקופסא לאחסון המחזיק לסיכות ושולחן להנחת הקופסאות לאחסון מחזיקי הסיכות וחדר מאורגן להניח בו את השולחן שעליו הקופסאות שבתוכן מחזיקי הסיכות ובית מסודר כי החברות של הילדה באות לראות את החדר החדש שבתוכו השולחן שמעליו הקופסאות שבתוכן מחזיק הסיכות שבתוכן הסיכות. והנה- מה שהתחיל מסיכת ראש, מקסימום שתיים, נגמר בבית שלם מאורגן ומאיפה כל זה בא.

בדרך כלל אם אני רוצה ללכת בגדולות, אין לי ברירה אלא ללכת בגדולות. בהתאם אני מתחילה דיאטה בצום של שבוע מסיימת אותה בזלילה של שבוע, מסתערת על הארון ולא משאירה בו גרב על גרב, כותבת לא פוסט אלא סדרה שלמה, וכשזה מגיע לדברים הגדולים באמת מטיחה את כל גופי בגוף העולם, גם הלב שלי שם אז אולי העולם יענה לי בלב. אבל מסתבר שיש גם גישה אחרת: להתחיל לאט ולבנות את התנופה במתינות. נניח קבוצת הריצה שהתקבצה השבוע ברחובות. מתחילים מלרוץ שלוש דקות, שבוע אחר כך ארבע, שבוע אחר כך חמש. בסוף זה מגיע לארבעים ולא ראינו את זה בא. איזה יופי.

אני לא בטוחה שאני יודעת עד הסוף איך באמת לחולל בחיי סוג כזה של תנופה מתונה שלא קורית בבת-אחת, אבל אני מוקסמת מצניעות האמת של האלטרנטיבה. אולי דווקא הגדולות האמיתיות קורות למי שמוכן לחכות ולהתקדם לקראתן בקצב הנכון של הגדילה. והנה, כבר יש לי דוגמא של שתי סיכות שהוסלמו לקופסאות שולחן חדר ואז בית שסודר ואורגן. כבר יש לי דוגמא לזה שהצלחתי לרוץ (כבוד!) שלוש דקות. אולי אלמד דרך הידיים ודרך הרגליים ולא דרך המוח והלב שאפשר גם בקצב אחר.

ובינתיים- כמה תמונות של דברים שקורים בתהליך. את הסיכות ואת הקופסאות לסיכות צילמתי בפוסט הקודם, והנה גם השולחן של עופרי שהוכן מרגלי שולחן שמצאנו ברחוב:

כתבנו עליו בשבלונות ובצבעים. את התוויות עצמן צבענו בורוד כיסינו במדבקה וקילפנו אחרי הצביעה בצבע חום. השתמשנו במדבקות המצוינות של יעל ובעוד מדבקות שגזרנו מויניל:

והנה גם תמונות של הבית כולו מסודר-

טוב,

אין תמונות של הבית כולו מסודר. עד שהלכתי להביא את המצלמה הכל כבר הספיק לחזור למצבו הטבעי וכל כך התעייפתי מלרוץ שלוש דקות שממש אין לי כוח לסדר. שבת מנוחה לכולנו.

 

7 תגובות

מתויק תחת שונות

סיכות לסוכות ונס הפח

טוב, אחרי התפרצות הזעם החצי מוצדקת שלי, נשובה לסדרת התיקונים. והפעם: חוויה מתקנת לפעם ההיא שבה סיפרתי חבר שלי ושכחתי להוסיף את המסרק המרחיק במכונת הגילוח. התוצאה: פאניקה.  הוא התמחה אז ברפואה כירורגית ואכן נראה כמו מישהו שתיכף שולף סכין, הפציינטים שלו התחילו להתנהג ממש יפה ולקרוא לו בשם המשפחה, והכי נורא- לא היתה ברירה אלא להתקשר לאמא שלו ולספר לה מה קרה.

אין לי מושג איפה הוא בעולם, מעניין למה הוא לא שמר איתי על קשר, אבל אני יכולה להציע לו תיקון לא ישיר: להרבות את השיערות היפות בעולם. קדימה בנותי.

הכנת סיכות קוקיות קשתות וכל מה שמעלה את רמת הדופמין הכללית בגוף:

חופשת החגים קיבלה את שם הקוד סיכות לסוכות ובהתאם הוקדשה להכנת קשקושים לשיער. הדרכות מעולות ברשת, והנה התוצאות:
1. כפתורים מכוסים בבד. אפשר גם לתפור אותם ידנית  2. כפתורים שהושחלו על סיכה פשוטה. הסיכה נצבעה בלכה לציפורניים. 3. סיכות מכוסות בד עם מילוי ספוג דקיק. 4. תפירה ידנית עם לבד מנוקד  עליו למדתי מהבלוג הנפלא של אלין והתקמצנתי עליו עד שבסוף נשברתי 5. פפיוני הקסם  6. אפשר גם (לא צילמתי פה) שבשבת מבד עם פליזלין. אפשר גם ישר מלבד 

הכנת התסרוקות לליווי הסיכות

יש סיכות? צריך תסרוקות בשבילן. למרבית האמהות זה הולך איכשהו בקלות כל העינוי הסיני הקרוי בטעות צמה. ובכן, אני לא כל האמהות אני בקושי כל האמא שאני. חצי בוקר ניסיתי שוב ושוב לעשות לעופרי צמה סינית וכשסוף סוף יצא לי משהו סביר נועה הסתכלה ואמרה שאם אחותה מתכוונת לצאת איתה ככה לרחוב היא תנטוש אותה במעלית. הפתרון שנמצא בסופו של דבר למנת משכלי (תודה לקרנולה על הקישור) נקרא לופלי. מין פלצור שמאפשר לעשות תסרוקת מתוחכמת בלי לקיים את התנאי המקדים של להיות חכם. כל מה שצריך זה למשוך את הקוקיה לתוך הקוקיה. האמת, אפילו לא חייבים לופלי כי אפשר פשוט לעשות קוקו, לפתוח מיפתח קטן סנטימטר מעל הגומיה להשחיל אליו את כל הקוקו ולמשוך. יוצא יפה כמו באירופה וקל כמו באמריקה מי צריך את סין.

והכנת כלי אחסון לכל טוב השיער הזה

הו! וכאן באמת ההתגלות. כשהתיישבנו להכין כלי אחסון לכל דברי השיער הסתבר לנו שכל פחיות הסימילאק הריקות הן בעצם יציאה מופתית.

ספריי צבע אשכרה משנה את צבען בלי להתקלף בקלות (את מכסי הפלסטיק כן צריך לצבוע קודם ביסוד או פשוט להשאיר בצבע המקורי הזהוב). וטוב מכך- השקעים הלא כל כך חינניים של קופסת הסימילאק הם יציאת היציאות כי הם בגודל של קשת של ילדה. כך אפשר להחזיק מבחוץ את הקשתות ומבפנים את הסיכות והקוקיות.

ושתי גלישות על גלי הרעיון הזה

אוקיי. פח וספריי הולכים מצוין ביחד- ומסתבר גם שמגנט נדבק מעולה לפח. ובכן, יש לנו כל מה שצריך כדי לשחק ולפתח למשל את:

מתנת העוגיות שהמתכון מונח עליהן במגנט יפה-

והמתנה לאח שלי שאני רוצה שהוא יהיה מאושר עד השמיים. בהתאם: קופסת תכלת שבתוכה ענן (יש שערות סבתא כאלו בחנויות רוסיות ארוזות בוואקום) ושיר יפה של חלפי- עם קומץ שמיים ביד הייתי עובר את חיי-

פח. ספריי. מגנטים. הו הצירופים שעוד יבואו מזה: קופסת פח שבתוכה מגנטים של בגדי בובה, הבובה מצויירת על הפח מבחוץ וכל הזמן מחליפים לה בגדים, ערכה ללימוד שעון עם כל המספרים בקופסא והשעון מצוייר על הקופסא, לוח שנה מגנטי שמחליפים לו את המספרים, שלא לדבר על מכונת שירה: קופסא עם המון מילים שצריך להגריל ממנה עשר מילים ולכתוב מהן שיר על גבי הקופסא. יש עוד מיליון שילובים ורעיונות, מרב אפשרויות השיערות שלי סומרות והנה תיקון קוסמי נוסף. עשיתי למישהו קרחת ועכשיו כל שערותי אחוזות חשמל. שוב ושוב אני מגלה שבגלוי אלוהים כותב סיפורי מתח ואימה, בסתר הוא משורר.

תיהנו!

23 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות