ומתנה אחרונה בהחלט

שיאוו, פתאום בא לי רעיון שבא לי עליו למתנה לחברים. קצת באיחור כי כבר סיימנו בבלוג את המהלך שדן במתנות, אבל העולם שואף לכאוס אז למה לא לעזור לו.

ובכן טטטטם:

דמקה מתוקה

מבצק עוגיות-סוכר פשוטות מכינים חייילי דמקה: 12 לבנים ו- 12 חומים. לצורך הכנת החיילים החומים מוסיפים קצת קקאו לבצק הלבנבן, מצננים המון כדי שהחמאה שבבצק תתקשה, קורצים את העיגולים ואם רוצים מטביעים עליהם את צורת חייל הדמקה המקורי.

עכשיו אורזים בתוך קופסת דמקה שרוקנה מחייליה המקוריים ומה התקבל? דמקה שבה סוף סוף אין הבטחות שווא. באמת כשאוכלים חייל אוכלים אותו, והנצחון באמת מתוק.

מתקבל נפלא כמתנה ומעביר ערב כייפי. מה עוד אפשר לבקש מהפחמימות שלי, מה?

נ.ב

ענר המסכן, בבוקר שאחרי האפייה הוא מצא חיילי דמקה אמיתיים וניסה לאכול אותם. כחחחח.

נ.ב.ב

רצתי שבע דקות! עשיתי חשבון וזה הקנה לי את הזכות לאכול 58 עוגיות שקורצו מעודפי בצק העוגיות. ברור.

12 תגובות

מתויק תחת בניית משחקי ילדים, פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

הגדול האמיתי

שוב ושוב אני נדהמת על שלמרות שאני בתוך שנת האבל אני עדיין מתרוננת מכל שטות, מתעצבנת מכל מיני הבלים כאילו לא קיבלתי פרספקטיבה, מתרגשת מקטנות כאילו לא הובהר לי שהמוות הוא הגדול האמיתי. ביני לביני אני מבקשת מהגוף שלי שיבכה יותר, ירעד יותר, יתמוטט, יעיד עלי שהיתה לי אמא אהובה וכבר אין לי. אבל הגוף שלי מדבר בשפה של החיים כלומר בשפה של החיות ושל השמחה וכל הדרמה הזו זרה לו. בגלל שהיתה לך אמא נפלאה כל כך הוא אומר תמיד יש לך אותה. גם כשהיא מתה יש לך אותה כי משהו עמוק בתוכך יודע שאפשר שיחזיקו אותך ככה, ידאגו לך ככה. מה הפלא שאת עדיין מאמינה בקשתות ולא בשברי ענן, מה הפלא שאת עדיין זורחת: משוכנעת שהעולם הוא מקום טוב למרות כל ההוכחות הנגדיות. הבטחון שההורה נותן לילד שלו והבית שההורה נותן לילד שלו נשארים כך אני מגלה גם כשההורה איננו. מסתבר שלא רק המוות אלא גם האהבה היא הגדול האמיתי.

שני השירים האלו ושירים נוספים שאני כותבת עכשיו מתעדכנים ועוד יתעדכנו באתר השירה תחת הקטגוריה שירים חדשים. הם עוד לא מנוקדים וסדורים, אבל אני בכל זאת מעלה אותם, מאמינה להם כמו שהם.

28 תגובות

מתויק תחת שירה

מוטב כבר שאלך בקטנות

נגיד מכינים רק סיכת ראש אחת מקסימום שתיים. תמים.

אבל אז צריך מחזיק לסיכות וקופסא לאחסון המחזיק לסיכות ושולחן להנחת הקופסאות לאחסון מחזיקי הסיכות וחדר מאורגן להניח בו את השולחן שעליו הקופסאות שבתוכן מחזיקי הסיכות ובית מסודר כי החברות של הילדה באות לראות את החדר החדש שבתוכו השולחן שמעליו הקופסאות שבתוכן מחזיק הסיכות שבתוכן הסיכות. והנה- מה שהתחיל מסיכת ראש, מקסימום שתיים, נגמר בבית שלם מאורגן ומאיפה כל זה בא.

בדרך כלל אם אני רוצה ללכת בגדולות, אין לי ברירה אלא ללכת בגדולות. בהתאם אני מתחילה דיאטה בצום של שבוע מסיימת אותה בזלילה של שבוע, מסתערת על הארון ולא משאירה בו גרב על גרב, כותבת לא פוסט אלא סדרה שלמה, וכשזה מגיע לדברים הגדולים באמת מטיחה את כל גופי בגוף העולם, גם הלב שלי שם אז אולי העולם יענה לי בלב. אבל מסתבר שיש גם גישה אחרת: להתחיל לאט ולבנות את התנופה במתינות. נניח קבוצת הריצה שהתקבצה השבוע ברחובות. מתחילים מלרוץ שלוש דקות, שבוע אחר כך ארבע, שבוע אחר כך חמש. בסוף זה מגיע לארבעים ולא ראינו את זה בא. איזה יופי.

אני לא בטוחה שאני יודעת עד הסוף איך באמת לחולל בחיי סוג כזה של תנופה מתונה שלא קורית בבת-אחת, אבל אני מוקסמת מצניעות האמת של האלטרנטיבה. אולי דווקא הגדולות האמיתיות קורות למי שמוכן לחכות ולהתקדם לקראתן בקצב הנכון של הגדילה. והנה, כבר יש לי דוגמא של שתי סיכות שהוסלמו לקופסאות שולחן חדר ואז בית שסודר ואורגן. כבר יש לי דוגמא לזה שהצלחתי לרוץ (כבוד!) שלוש דקות. אולי אלמד דרך הידיים ודרך הרגליים ולא דרך המוח והלב שאפשר גם בקצב אחר.

ובינתיים- כמה תמונות של דברים שקורים בתהליך. את הסיכות ואת הקופסאות לסיכות צילמתי בפוסט הקודם, והנה גם השולחן של עופרי שהוכן מרגלי שולחן שמצאנו ברחוב:

כתבנו עליו בשבלונות ובצבעים. את התוויות עצמן צבענו בורוד כיסינו במדבקה וקילפנו אחרי הצביעה בצבע חום. השתמשנו במדבקות המצוינות של יעל ובעוד מדבקות שגזרנו מויניל:

והנה גם תמונות של הבית כולו מסודר-

טוב,

אין תמונות של הבית כולו מסודר. עד שהלכתי להביא את המצלמה הכל כבר הספיק לחזור למצבו הטבעי וכל כך התעייפתי מלרוץ שלוש דקות שממש אין לי כוח לסדר. שבת מנוחה לכולנו.

 

7 תגובות

מתויק תחת שונות

סיכות לסוכות ונס הפח

טוב, אחרי התפרצות הזעם החצי מוצדקת שלי, נשובה לסדרת התיקונים. והפעם: חוויה מתקנת לפעם ההיא שבה סיפרתי חבר שלי ושכחתי להוסיף את המסרק המרחיק במכונת הגילוח. התוצאה: פאניקה.  הוא התמחה אז ברפואה כירורגית ואכן נראה כמו מישהו שתיכף שולף סכין, הפציינטים שלו התחילו להתנהג ממש יפה ולקרוא לו בשם המשפחה, והכי נורא- לא היתה ברירה אלא להתקשר לאמא שלו ולספר לה מה קרה.

אין לי מושג איפה הוא בעולם, מעניין למה הוא לא שמר איתי על קשר, אבל אני יכולה להציע לו תיקון לא ישיר: להרבות את השיערות היפות בעולם. קדימה בנותי.

הכנת סיכות קוקיות קשתות וכל מה שמעלה את רמת הדופמין הכללית בגוף:

חופשת החגים קיבלה את שם הקוד סיכות לסוכות ובהתאם הוקדשה להכנת קשקושים לשיער. הדרכות מעולות ברשת, והנה התוצאות:
1. כפתורים מכוסים בבד. אפשר גם לתפור אותם ידנית  2. כפתורים שהושחלו על סיכה פשוטה. הסיכה נצבעה בלכה לציפורניים. 3. סיכות מכוסות בד עם מילוי ספוג דקיק. 4. תפירה ידנית עם לבד מנוקד  עליו למדתי מהבלוג הנפלא של אלין והתקמצנתי עליו עד שבסוף נשברתי 5. פפיוני הקסם  6. אפשר גם (לא צילמתי פה) שבשבת מבד עם פליזלין. אפשר גם ישר מלבד 

הכנת התסרוקות לליווי הסיכות

יש סיכות? צריך תסרוקות בשבילן. למרבית האמהות זה הולך איכשהו בקלות כל העינוי הסיני הקרוי בטעות צמה. ובכן, אני לא כל האמהות אני בקושי כל האמא שאני. חצי בוקר ניסיתי שוב ושוב לעשות לעופרי צמה סינית וכשסוף סוף יצא לי משהו סביר נועה הסתכלה ואמרה שאם אחותה מתכוונת לצאת איתה ככה לרחוב היא תנטוש אותה במעלית. הפתרון שנמצא בסופו של דבר למנת משכלי (תודה לקרנולה על הקישור) נקרא לופלי. מין פלצור שמאפשר לעשות תסרוקת מתוחכמת בלי לקיים את התנאי המקדים של להיות חכם. כל מה שצריך זה למשוך את הקוקיה לתוך הקוקיה. האמת, אפילו לא חייבים לופלי כי אפשר פשוט לעשות קוקו, לפתוח מיפתח קטן סנטימטר מעל הגומיה להשחיל אליו את כל הקוקו ולמשוך. יוצא יפה כמו באירופה וקל כמו באמריקה מי צריך את סין.

והכנת כלי אחסון לכל טוב השיער הזה

הו! וכאן באמת ההתגלות. כשהתיישבנו להכין כלי אחסון לכל דברי השיער הסתבר לנו שכל פחיות הסימילאק הריקות הן בעצם יציאה מופתית.

ספריי צבע אשכרה משנה את צבען בלי להתקלף בקלות (את מכסי הפלסטיק כן צריך לצבוע קודם ביסוד או פשוט להשאיר בצבע המקורי הזהוב). וטוב מכך- השקעים הלא כל כך חינניים של קופסת הסימילאק הם יציאת היציאות כי הם בגודל של קשת של ילדה. כך אפשר להחזיק מבחוץ את הקשתות ומבפנים את הסיכות והקוקיות.

ושתי גלישות על גלי הרעיון הזה

אוקיי. פח וספריי הולכים מצוין ביחד- ומסתבר גם שמגנט נדבק מעולה לפח. ובכן, יש לנו כל מה שצריך כדי לשחק ולפתח למשל את:

מתנת העוגיות שהמתכון מונח עליהן במגנט יפה-

והמתנה לאח שלי שאני רוצה שהוא יהיה מאושר עד השמיים. בהתאם: קופסת תכלת שבתוכה ענן (יש שערות סבתא כאלו בחנויות רוסיות ארוזות בוואקום) ושיר יפה של חלפי- עם קומץ שמיים ביד הייתי עובר את חיי-

פח. ספריי. מגנטים. הו הצירופים שעוד יבואו מזה: קופסת פח שבתוכה מגנטים של בגדי בובה, הבובה מצויירת על הפח מבחוץ וכל הזמן מחליפים לה בגדים, ערכה ללימוד שעון עם כל המספרים בקופסא והשעון מצוייר על הקופסא, לוח שנה מגנטי שמחליפים לו את המספרים, שלא לדבר על מכונת שירה: קופסא עם המון מילים שצריך להגריל ממנה עשר מילים ולכתוב מהן שיר על גבי הקופסא. יש עוד מיליון שילובים ורעיונות, מרב אפשרויות השיערות שלי סומרות והנה תיקון קוסמי נוסף. עשיתי למישהו קרחת ועכשיו כל שערותי אחוזות חשמל. שוב ושוב אני מגלה שבגלוי אלוהים כותב סיפורי מתח ואימה, בסתר הוא משורר.

תיהנו!

23 תגובות

מתויק תחת פעילויות עם ילדים, רעיונות לימי הולדת וחגיגות

פרסומות

האם שמתם לב שוורדפרס התחילו לשים בבלוג הזה מדי פעם פרסומות מעצבנות מעצבנות כאלו שבאמת מעצבנות? מיד התקשרתי לאלכס והודעתי לו שזה קו אדום וזה לא ייתכן ופרסומות זה איכסוש ואנחנו סוגרים את הבלוג. אלכס ניסה להזכיר לי בעדינות כמה אנחנו אוהבת לכתוב את הבלוג וכמה אנחנו שמחה בזכותו,  והציע שאנחנו תדבר איתו אחרי שהיא ישנה על זה.

איזה לישון. עד שלוש התהפכתי במיטה מרב עצבנות מקדמית וקופאין, אבל היה שווה: אנחנו יודעת מה לעשות. לנקום! כמובן שלא אסגור את הבלוג אני לא עד כדי כך ג'ינג'ית, אבל אכריז על מכת נגד. פרסום הוגן. כן! באופן רצוני ועצמוני אפרסם כמה פעילויות תרבותיות שבאמת נכון בעיני לפרסם. הקריטריון: דברים שאנשים עושים מתוך תשוקה גדולה לדבר עצמו.

ובכן:

  • השבוע מתחיל קורס שמעביר אלי הירש על שירה מקראית במכללת עלמא. אני מלנקקת לפירוט מלא של הקורס אבל תנו לי לסכם לכם את העניין : שירה, מקרא, נביאים, שיר השירים, התלהבות, אכסניה יפה, והכי חשוב- מרצה חכם חכם עם קשב טקסטואלי עמוק. בקיצור- הו אלוהים!
  • בתחילת החודש הבא יש כנס של אתר 'הפנקס' בנושא ספרות ילדים. איזה יופי. וגם מה שהחבר'ה האלה עושים בתוך התרבות ככלל נפלא בעיני כי הם מתייחסים לספרות ילדים כאל התרבות הגבוהה שהיא ויוצרים סטנדרטים של רצינות ועומק. אמן. כשהם יתירו לפרסום את אסופת השירים היפהפיה שהם עובדים עליה אנסה להעלות מתוכה לבלוג.
  • איזה דבר אתי ומרהיב זה קורסרה- מערכת קורסים חינמיים של המרצים הטובים בעולם. המלצתי: קחו את הקורס של אל פילריס למבוא לשירה אמריקאית. אדיר לראות מישהו שמתרגש ממה שהוא עושה ונכנס לכיתה שלו לא כדי לצאת גאון אלא כדי להדביק אותם בהתרגשות. קצב דיון מהיר, שירה שהיא לפעמים מצוינת ולפעמים סתם מעניינת, וביצוע בלתי נשכח של המרצה לשיר של הברונית אלזה וון פרייטג לורינגהובן.

זהו! אני הולכת לבהות עוד קצת בפרסומות המעצבנות של וורדפרס בבלוג ולנסות לשמוח  בשביל תאגידי הענק שהן עוזרות להם. אחר כך אשבור את המסך, ואתהלך זועפת עד הערב. זו התכנית. הראיתי לי מה זה. בוקר טוב!

7 תגובות

מתויק תחת Uncategorized

לוח שנה אדיר

כמה שלטים ממש מקסימים נשלחו אלי בימים האחרונים בעקבות פוסט המתנות, והזוהר מכולם היה הרעיון ששלחה תמר. הנה הוא בא:

לוח-שנה משפחתי

תמר איתרה קבוצת רחובות שקרויים בשמות חודשי השנה העבריים. היא הציעה לצלם את הילדים ליד כל שלט ולעשות מזה לוח שנה שהתמונה הרלוונטית מפארת בו כל חודש. גאונה האישה!

יש את כל החודשים באיזור רחוב הלח"י בתל אביב (כל תוכנת מפות תגלה לכם איפה בדיוק), תמר מספרת שיש גם באשקלון ובעוד ערים. בקיצור- סטארט אפ. תיהנו!

וגם -

שלטי זהירות

למרות שעוד לא הכינו שלטים למה שבאמת צריך להזהר ממנו (זהירות מוקש רגשי, זהירות פצצת אטום) הנגב מלא בשלטי זהירות גמל וזהירות יעל. יעל! כמעט כל החברות שלי עונות לשם יעל! מעולה! בהתאם הכנתי למשל שלט לדלת לחברתי יעל הקיפודה לכבוד המכירה שלה היום:

שיהיה בהצלחה!

8 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות

וגם מתנה ליום נישואין

לאהוב אותך זה לראות את השם שלך זורח מכל מקום.

יום נישואין שמח!

נ.ב

להסברים על איך מצלמים את אפקט הבוקה הזה אפשר לקרוא כאן לדייק כאן  ולקבל השראה כאן. אני רק אוסיף שאתם מחפשים קסם שקורה מחוץ לפוקוס, אז שחררו את פקסוסה האוטומטי של המצלמה, התקרבו ככל האפשר למקור האור ותנו לאפקט להפתיע אתכם.

אני בטוחה שגם זה, בדרכו המוזרה, קשור לאהבה.

5 תגובות

מתויק תחת רעיונות לימי הולדת וחגיגות